גם דברים כאלה קיימים בחברה הישראלית בימים אלו:
ליוצאת הריאליטי “אהבה חדשה”, דנה בן ארי, היה מה להעיר ולבקר, כך מתברר, בעניין ניצולת השבי יוכבד ליפשיץ בת ה-85.
מדיווח של העיתונאי ערן סוויסה, אמש – שלישי, עולה כי בן ארי העלתה סטורי בחשבון האינסטגרם הפופולארי שלה המונה מעל 100 אלף עוקבים, וכתבה כך:
“עכשיו אני קוראת את כל מה שקורה עם זו ששוחררה ותקשיבו זה הדבר הכי לא נורמלי שראיתי”, כך לשון הדברים, ויש עוד: “אתם יודעים שהיא עומדת להתראיין תעבירו אותה תדרוך, תשאלו אותה שאלות, תבררו מה היא הולכת להגיד. כל ההסברה וכל מה שעשינו לא שווה שבאה זבל כזאת, תסלחו לי, ומשבחת חבורה של חיות אדם של שטנים עם גוף”.
הסיפור במדינת ישראל כיום הוא התפוררותה החברתית, וניסיונה לעבור שיקום, איחוד והתלכדות מחדש.
בן ארי בפני עצמה אולי לא מספיק מהותית, ומעבר לכך היא הסירה את הסטורי ומחקה את הדברים – כך שניתן להתרשם שהתחרטה.
אבל דבר אחד חשוב במיוחד: בעידן שבו הבנייה החברתית המחודשת כעם מלוכד ומאוחד היא כל כך קריטית – יש אולי להאיר בזרקור היכן אנו חוטאים בשפה, והיכן אנו שוב מדברים בסגנון המחנות הקוטביים ואף נוקטים בלשון עלבונות מושחזת מאוד, מושחזת מדי.
הפיצול בישראל הופך כיום בפיהם של רבים לעניין הראוי לכל גנאי. אך יש לגבות זאת גם במעשים. מדינת ישראל לא תוכל סתם “לדבר אחדות”. עליה לעשות הכל כדי ליצור ככל האפשר אחדות אמיתית.
יש לזכור: בשדה הקרב, ובשדות הדמים של מרצחי חמאס – עם ישראל הוא זהה על כל חלקיו.
