לפני 19 יום, ערב שבת במיאמי ביץ’, שבת בבוקר בישראל, ישבו יוסי ורחלי ליפקין בביתם אשר במיאמי ביץ’, ולא האמינו למה שהם רואים על גביי המסך.
“ישבנו כל הלילה מול הטלוויזיה” מספר ליפקין, המוכר לכולנו כיו”ר הדירקטוריון של הפועל ירושלים בכדורגל, “ופשוט ראינו הכול בלייב. זה היה מזעזע. בהתחלה אפילו לא הבנו. רחלי אשתי שאלה אותי ‘יכול להיות שחוטפים אנשים‘? זה היה בלתי נתפס. עד היום.
“אחרי שקצת עיכלנו, למרות שעד היום לא ממש, הפשלנו שרוולים והתחלנו לעבוד. היה ברור לשנינו, לכל המשפחה, שצריך לקום ולעשות מעשים לטובת המדינה, לטובת החטופים, לטובת החיילים. מיד הקמנו שני חמ”לים. באחד אשתי רחלי ממש מעורבת בו, ובשני אני מעורב יחד עם השותפים העסקיים שלי.
“הוצאנו ממש רכבת אווירית לארץ מלאה בסחורות ובציודים. סה”כ משהו כמו 60 אלף דולר עד עכשיו. הציודים הוזמנו עפ”י בקשה. 1,200 מעילי רוח, ועוד 1,200 משקפיים מיוחדות שנדרשו עבור סיירת צנחנים, בערך של 40 אלף דולר, הם היו צריכים ציוד מסוים וגייסנו עבורם, גייסנו והעברנו עוד 15 אלף דולר לסיירת נוספת שבה משרת במילואים איש אבטחה מהשגרירות.
“תרמתי 2,000 דולר לסעודת מצווה למשפחה של חייל ממוצא אתיופי, שהיה תלמיד של גיסי, שהוא מנהל בית ספר גונן בירושלים, עושים מה שאפשר.
“יצאו מכאן הרבה מטוסים לארץ, ובמקביל, אנחנו פועלים גם בפן ההסברתי, מוציאים לשטח מן חוליות של שני אנשים ומדביקים מודעות עם תמונות של החטופים, של הילדים והתינוקות, כולל התיאור שלהם.
“זה מזכיר לי את סיפורי המחתרת בקום המדינה. אמרתי לרחלי, שהיא בקלות היתה יכולה לעבוד בשירות האצ”ל. לא תמיד ברשויות משתגעים כאן על המודעות האלה, כי אחרי הכול מדובר בשטחים ציבוריים, אבל אנחנו מרגישים חובה לפעול.
***חשיפה: החמאס בעקבות נתניהו? סיסמאות טרור 100 מטר מהווילה שאליה עבר בירושלים
“אנחנו למשל אלה שגרמנו לפיטורים של רופא השיניים הערבי ככל הנראה, שקילף יחד עם חבר נוסף את המודעות שלנו. חבר’ה שלנו צילמו אותם בשעת מעשה, עשו להם שיימינג ברשתות והרופא פוטר.
“אנחנו גם מטיסים מטוסים בהפגנות של הפלסטינאים עם שובלים כאלה של חמאס שווה אייסיס ו-we stand with israel ממש מולם. אנחנו מאוד מאורגנים, אבל עדיין זה המינימום שאפשר, אבל עושים הרבה ואני לא מיוחד כאן מהבחינה הזאת. כולם מגויסים.
“בכלל, כל הקהילה הישראלית כאן במיאמי ביץ’, מאוד מאוחדת, מלאה ביוזמות, להבדיל ממיאמי ששם יש הפגנות פרו פלסטיניות. כשאנחנו מדביקים אצלנו מודעות, זה כמו לשכנע את המשוכנעים. אנשים כאן מודאגים, בוכים, מאוד מזדהים.
“גם שלושת הילדים שלי שמתגוררים בניו יורק, הולכים לכל הפגנות התמיכה בישראל, הם לקחו את המצב מאוד קשה. הם גדלו במיאמי ביץ’ המחבקת, ופתאום ראו שיש גם שנאה בארה”ב, שלא כמו במקום שבו הם גדלו, והם עברו מן wake up call כזה, הם הפכו ממש ציוניים. לא האמנתי כמה זה טבוע בהם עמוק. הם פשוט מחקו וניתקו חברות וחברים שלא מביעים עמדה ברורה ושלא עומדים לצד ישראל. יש שחור ויש לבן מבחינתם. אין באמצע. מי שלא לקח את הכיוון הנכון, מחוק מבחינתם.
“את הישראליות אי אפשר להוציא מאיתנו, גם אחרי הרבה שנים שלנו כאן בארה”ב. איפה שלא נהיה ברחבי העולם, הקיום שלך מתערער לנוכח המצב. נורא ואיום. בלי שנהיה מאוחדים, לא יהיה מענה לשנאה הנמשכת נגדנו. אני רואה בוואטסאפ ויכוחים טיפשיים, כן ביבי עכשיו, לא ביבי עכשיו, מי אשם ומי לא, כאילו לא למדנו כלום. נקווה שבסוף זה יקרה”.
