ברקע מלחמת חרבות ברזל בדרום, נדמה כי ירושלים, בלי עין הרע, הפכה לאחת הערים הפחות פגיעות בישראל מבחינת ירי רקטות.
מספר מקרי הירי לאזור ירושלים עד כה היה קטן, ולא רבו האירועים בהם נשמעו אזעקות. למעשה, ירושלים התמקמה בצמרת הערים בישראל שקלטה תושבים שפונו מאזור הדרום, והיא מארחת כ-17,000 מהם בימים אלו במלונות ובדיור זמני, וכן מספקת עבורם מסגרות חינוך ופעילויות.
אלא שמנגד, קיים כל העת החשש הביטחוני כי המלחמה של צה”ל מול חמאס בדרום, תזלוג גם אל יישובי עוטף ירושלים ואיו”ש, אל עיירות פלסטיניות ובהן, שועפאט, אבו דיס, עיסאוויה, סילוואן, בידו, ואדי ג’וז, ענתות וכיו”ב.
בעיירות פלסטיניות שכאלו, חלקן שוכנות כמה מאות מטרים מקו בתים ראשון משכונות בירושלים, דוגמת פסגת זאב, עולה וגואה בימים אלו הסתה גדולה כנגד הציבור בישראל וכוחות צה”ל התוקפים בעזה. מהצד הנוסף, חמאס עזה יוצא בקריאות לפעולות זעם והזדהות של פעיליו באזור ירושלים וסביבותיה.
לאורך כל שלושת השבועות האחרונים עורך צה”ל מאמצים כבירים למנוע את זליגת הלחימה לאזור ירושלים, ובין השאר מקיים גל מעצרים ליליים של פעילי חמאס בסביבת העיר, וכמו כן נוקט בפעולות של הרס בתים של ראשי ארגון הטרור המפלצתי.
זהו התסריט הקשה שישראל חוששת ממנו: זליגת הלחימה לירושלים תלמד בעצם על הצלחת פעולות הסתה והפיכתם של בלתי מעורבים – למעורבים. ומעבר לכך, בירת ישראל, שהיתה עד כה כאמור בין הערים השקטות ביותר בעורף – עלולה להפוך למטען שיתפוצץ באופן מהדהד, עם השלכות גם על הזירה המקומית הירושלמית וגם על כל תפיסת האירוע ברמה העולמית והדתית.
