מלחמת חרבות ברזל חושפת עוד ועוד גיבורים ישראלים:
מאיר גבאי הוא גיבור ישראלי, אב שכול שמצא דרך להתמודד עם האובדן ולהמשיך לחיות. בתו מור ז”ל נרצחה במתקפת הטרור ב-7.10, בת 30 במותה. חייה נגדעו באכזריות בכניסה לעיר שדרות.
מיד לאחר פרוץ הלחימה פונו מאיר ושאר בני משפחתו לירושלים, בה הם מתארחים בסיוע עיריית ירושלים. מאיר, שעובד כפקח בעיריית שדרות, החל בימים אלו לעבוד כפקח מטעם עיריית ירושלים, לבקשתו.
מור גבאי ז”ל נרצחה ב-7 באוקטובר, בעת שחזרה לביתה בשדרות. היא היתה צעירה יפהפייה ופעילה חברתית, שירתה בצה”ל ובמשטרה ועסקה בהפקת אירועים. כאשר חזרה לביתה בשדרות ממפגש חברים בקיבוץ זיקים, תפסה אותה אזעקת צבע אדום. מור הספיקה לתפוס מחסה מירי הטילים, אך כשחזרה לרכבה נורתה ישירות ע”י מחבלי החמאס וחייה נגדעו באחת.
יהודה אהרונסון, עובד סוציאלי בעיריית ירושלים, ליווה את מאיר בימים הראשונים בעיר. הוא מספר כי הפגישה הראשונית עם מאיר נערכה בחדרו במלון, כאשר מאיר היה המום מהטרגדיה. הוא התקשה להתמודד עם האובדן, הסתגר בחדרו ולא היה מוכן לצאת ולדבר עם איש.
למרות זאת, יהודה עלה לפגוש את מאיר עם זר פרחים ושי צנוע, וכך החל שיח ונוצר קשר ראשוני. במהלך השבוע יהודה ומאיר המשיכו לשוחח, ומאיר החל לקבל סיוע מאנשי מקצוע העוסקים בתחום מעיריית ירושלים. וכך, למרות הקושי והכאב, מאיר ביקש להתגייס ולעבוד כפקח מטעם עיריית ירושלים, וזאת בכדי ללתת יד ולתמוך באוכלוסיית העיר בתקופה זו. זו היתה דרכו להודות למארחיו.
כחלק מהמאמצים שמשקיעה עיריית ירושלים בתמיכה ובעזרה למתארחים בעיר, סייר ראש העיר, משה ליאון, במלון בו מאיר מתארח, והגיע לבקר את המפונים. יהודה החליט להפגישו עם ראש העיר, וכאשר נפגשו מאיר סיפר לראש העיר כי עבד כפקח בעיריית שדרות וכי הוא רצה להשתמש בכישוריו כדי לסייע לתושבי העיר, שנמצאים גם בתקופה ביטחונית מתוחה.
ראש העיר מיהר להנחות להכשירו לעבודה כפקח בעיריית ירושלים, ומאיר ניפגש עם ראש אגף האכיפה והשיטור בעיריית ירושלים, קיבל את הציוד הנדרש, והחל את עבודתו כפקח ירושלמי לכל דבר, תוך ימים ספורים אחר כך.
סיפורו של מאיר גבאי הוא סיפור מעורר השראה של אומץ, כוח רצון והתמודדות עם אובדן. הוא מראה כיצד גם ברגעים הקשים ביותר, ניתן למצוא דרך להמשיך הלאה ולתרום לחברה.
“כשישבתי שבעה הבנתי עד כמה מור היא הילדה של כולם וכמה כולם כואבים את הכאב של המשפחה“, אומר מאיר, “המון אנשים הגיעו לנחם, אנשים שאנחנו לא מכירים ולא יודעים מי הם. אני עדיין לא מעכל את המצב ואני מרגיש שאני עדיין לא על הקרקע.
“בימים הראשונים, רק רציתי להיות עם עצמי, להתמודד עם החוויה הקשה של איבוד הילדה והשבר הקשה ביותר של חיי, כמו גם עם כל התופת אשר התרחשה בתחנת המשטרה בשדרות, שאנו גרים ממש בסמיכות אליה.
“מאוחר יותר, התחלתי טיפולים באמצעות מרכז חוסן. אני חייב לציין את פועלה של עיריית ירושלים ובמיוחד את יהודה אהרונסון, שמסייע לנו, שותף גם לכאבנו ומלווה אותנו”.
ראש העיר ירושלים, משה ליאון: “כששמעתי את מאיר מספר על בתו האהובה שנרצחה ביום הארור ההוא, לבי נכמר וחשתי עצב עצום. כשהבנתי שהוא רוצה לעבוד כפקח בעיריית ירושלים בזמן שהותו בעיר, לא יכולתי להישאר אדיש ופעלתי באופן מיידי להגשמת רצונו.
“כולי תקווה שהדבר יסייע לו בהתמודדות עם האובדן, ולו במעט. תפקידנו בימים אלו להיות ערבים זה לזה, לסייע לכל מי שצריך עזרה ובכל מה שנדרש. אנחנו בעיריית ירושלים פועלים לסייע ולהקל על כל תושבי הדרום והצפון בזמן שהותם בבירה. נמשיך לתמוך, לתת ולהעניק להם חיבוק ירושלמי חם ואוהב”.
