זמני כניסת ויציאת השבת בירושלים: פרשת “וירא”

סיפור עקדת יצחק בפרשת “וירא” מציג בפנינו את ההקרבה למען עבודת השם ומעלה תהייה על הממד הגורלי של מסירת חיים מבחירה – בימים ההם, ובימינו אנו

הפושים החמים של “ירושלים online” >> לחצו להורדת האפליקציה

כ’ בחשון התשפ”ד

4.11.2023

כניסת השבת בירושלים: 16:12

יציאת השבת בירושלים: 17:26

292

פרשת השבוע – פרשת “וירא”

במינוריות רבה מתחילה הפרשה ולאט לאט, ממש בהדרגה, מגיעים לתחום המז’ורי, המהותי והרציני ביותר.

על המנעד הזה, מציינת הפרשה את הנושאים הבאים:

אברהם מכניס אורחים

חורבן סדום ועמורה

הצלת לוט והפיכת אשתו לנציב מלח

מעשיהן הנלוזים של בנות לוט

חטיפת שרה ע”י אבימלך ושחרורה

גירוש הגר וישמעאל

עקידת יצחק

הנושא האחרון הוא סיפור מפתח להבנת גזירות שמד וכיליון שיבואו בעתיד על עם ישראל – אך נתפס כסיפור גבורה לעמידתו של עמנו נוכח העולם ומוראותיו. למות על קידוש השם, כדי למלא פקודה – דגם יסוד להתנהגות של אינספור גיבורים מאז ועד עתה. האבות העוקדים והבנות והבנים הנעקדים – כשהאבות הם מטפורה לשולטים הקובעים את המאבק הקיומי של הנעקדים.

מה מייחד את עקדת יצחק מאינספור המקרים האחרים שבהם בני אדם הקריבו את עצמם על מזבח השם, מזבח המולדת ועל מזבח האומה?

שאלה המייצגת את שיא המסירות, ההקרבה, העולם הרוחני והשבר הקשה בו עומד האדם. כאן גם עולה לדיון ומחשבה נושא המיתוס חסר הפשרות והרחמים של הקורבן הלאומי ומאידך מוצגת מערכת מורכבת מלאה ברגשות וקונפליקטים, המציפה את האדם העוקד והנעקד במאבק פנימי שהשלים עם גורלו בלית ברירה.

בהיסטוריה – היהודית והכללית – מצויים מקרים רבים של הקרבה אישית של היקר מכל. אברהם הראשון שלא ביקש להושיע עם, לא לשמר את רעיון המדינה ואף לא לשכך את זעמם של האלים.

גם בימי אנטיוכוס הקריבה אם את שבעת בניה כדי לא להשתחוות לפסל ואמרה לבנה השביעי: “בני, אל ירך לבבך ואל תחת, אצל אחיך אתה הולך, ואתה ניתן בתוך חיקו של אברהם אבינו. ואמור לו בשמי: אתה בנית מזבח אחד ולא הקרבת את בנך, אבל אני בניתי שבעה מזבחות והקרבתי את בני עליהם. ועוד תוסיף ותאמר: שלך – ניסיון ושלי מעשה” (מדרש איכה רבה, מהדורת ש. בובר, פרשה א’).

אברהם מילא את הצו האלוהי. הוא ויתר על משמעות הדברים. הוא לא שאל, לא התווכח, לא ערער על ציוויו של אלוהים.

מקדשי השם בדורות הבאים יודעים למען מה הם מתים ומוסרים את נפשם.

עבודת השם לפי אברהם היא הכרחית, מבלי להזדהות ומבלי לגלות הבנה ורגש. אך השאלה המעשית עדיין נוקבת. מה על האדם לעשות בשעה שבעיניו יש התנגשות בין הדת למוסר? במה עליו לבחור?

הרב קוק טוען שאברהם לא חשב בהתחלה שהוא עומד לעשות מעשה לא מוסרי לשם שמיים, אלא שהמעשה שהוא עומד לבצע הוא ודאי מוסרי, אם כי הוא אינו מצליח להבין כיצד.

בימים קשים אלה, עם ישראל חווה סיפור עקדה נרחב, מזעזע, עצוב ורב משמעות. חיילים, חיילות, אזרחים רבים, ילדים, תינוקות, נשים ומבוגרים, עלו ועולים על מזבח העקדה, בגבורה וללא חת. לוחמים, מגויסים ומתנדבים, מסרו נפשם בגבורה ובאומץ.

ההחלטה לאבד את חייך ואת עולמך למען המולדת, למען הדגל, למען העם, למען הציונות – זוהי “עקדה”.

בעקדה אין בריחה והתחמקות מהגורל. חיילים ואזרחים, שלא התעלמו מהסכנה – ראו אותה ועל מזבח הניצחון, ההצלה וחיי אחרים – עקדו את עצמם.

אוריאל אופק, בשירו “Fight or flee”, אומר:

יִצְחָק, עָבְרוּ שָׁנִים מֵאָז, כָּמוֹךָ אָנוּ

זַרְעֲךָ גַּם הָיִינוּ עֲקוּדִים וְ-

הוֹצֵאנוּ מֵאָה שְׁעָרִים שֶׁל בָּר בְּיָמִים שֶׁל רָעָב

וּבְאֵרוֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר סָתְמוּם

חָפַרְנוּ מֵחָדָשׁ.

בְּאֵרוֹת מַיִם חַיִּים –

(מתוך עשרה שירי עקדה)

******
קראו גם:

פרשת “לך-לך”

פרשת “נח”

פרשת “בראשית”

פרשת “וזאת הברכה”

זמני כניסת ויציאת השבת והחג בירושלים – סוכות

פרשת השבוע – “האזינו”: פרשנות וזווית

שיתוף
שיתוף

ירושלים-online הוא אתר דעות וידיעות המסקר את החיים בירושלים בעין כנה וישרה.
מול עולם של תקשורת מוטה, לעתים בעלת אינטרסים פוליטיים ומסחריים, שבו צפה וחוזרת עיתונות שטחית בסיקור החיים בעיר,
מביא ירושלים-online את המציאות כפי שהיא, לעתים בצד הימני של המפה, לעתים בשמאלי, לעתים מזווית חילונית, ולעתים דתית,
הכל דרך נבחרת של כותבים וכותבות ללא פחד וללא כל כוונה לחשבן לאינטרסים כאלו ואחרים.
האינטרס היחיד – שיקוף האמת והמציאות בנושאים של דת ומדינה, ביטחון אישי וצבא, יחסי חילונים-חרדים, יוקר המחייה,
שיקוף המציאות והאמת של ירושלים