את מאמץ הכיבוש העיקרי בבוקר פתיחת המערכה כיוון חמאס למפקדת אוגדת עזה במחנה רעים.
מבליל הדיווחים המקוטעים שהצליח חמ”ל האוגדה להעביר ברשת הקשר, הבינו שני גששים שהגדר נפרצה בחמישה מוקדים לפחות. הם יצאו לשטח כדי לקדם את פני הרעה ונטלו חלק בקרבות הגבורה של חיילי צה”ל על הגנת מחנה רעים, שביטויים היה כ-300 גופות לוחמי אויב שנותרו פזורות מסביב לבסיס ובתוכו.
כשהבחינו הגששים סא”ל מ’ וסגן ח’ בטויוטות הלבנות של המחבלים דוהרות על הכבישים, הבינו שעליהם להגן על שער הכניסה המרכזי כדי לתת שהות קריטית לנשות וילדי קציני האוגדה שהתארחו בבסיס בשבת, להיכנס לחמ”ל המבוצר ולהינצל.
בשלב זה היה כבר סגן ח’ פצוע בידו ולאחר שחיסל מחבלים רבים בקרבות שהספיק לנהל עד אז. מפקדו, סא”ל מ’, הגה רעיון: סגן ח’ יפשוט את המדים ובעזרת הניב העזתי המוכר לו יתחזה למחבל, יקרא למחבלים המסתערים על הש”ג מהמסתורים מהם ניהלו את האש להצטרף אליו, ובכך יחשוף אותם לאש יעילה של מפקדו מהצד.
וכך אכן עשה סגן ח’. הוא פשט מדים, הזדקף, יצא לכיוון השטח ממנו פלשו המחבלים והחל לקרוא להם בערבית עזתית “בואו אליי, בואו אליי”, תוך שהוא מסמן להם בידו לחבור אליו. מחבלים רבים התפתו להאמין לו וקמו להצטרף אליו לחדירה אל מחנה רעים.
לכך המתין סא”ל מ’, שצלף בכל מחבל שהרים את ראשו, עד שבשיטה זו חוסל כל כוח המחבלים שהסתער באותו כיוון על מפקדת האוגדה. בהמשך הבוקר הצילו סא”ל מ’ וסגן ח’ עוד 16 צעירים שנמלטו משטח המסיבה כשקלטו אותם, העניקו להם מחסה והרגו עוד עשרות מחבלים נוספים בקרבות שנמשכו לאורך שעות.
***
גששי צה”ל הבדואים הם ממשיכי דרכו של סא”ל עבד חד’אר המנוח – עמוס ירקוני בשמו העברי – לוחם בדואי מעוטר ועז נפש שבסמוך להקמת צה”ל הקים בו את מערך הגששים.
מילים שכתב בזמנו המשורר חיים חפר על עמוס ירקוני, הולמות גם את סא”ל מ’ וסגן ח’:
“עמוס ירקוני-הוא עבד ח’דאר לא היה שכיר חרב בצבאנו, הוא היה אוהב מולדתו בכל שס”ה גידיו ובכל רמ”ח אבריו המצולקים, ופקודיו הלכו אחריו במדבר והאמינו בחושיו הדקים, קוץ שנשבר, עקבות גמל, אבן שהוזזה, ריח מדורה ממרחקים, בן הארץ היה, אח לגבעות הצחיחות ולמי בארות זכים, אח למערכות ישראל ומי שרשם בדברי ימיה כמה פרקים, ואיש לא ייטול זאת ממנו, לוחם מופלא וייחודי”.
