התמונה הזאת לא עוזבת לי את הראש.
יהל שוהם, בת 3, חטופה בעזה.
היא במקור מבארי. המשפחה עברה להתגורר במעלה צביה – ובחג נקטפה מהבית של סבא וסבתא שלה בבארי.
מי נוגע בילדה כזאת? איזה מוח מפלצתי חוטף ממתק כזה ומחזיק אותה כקלף למשא ומתן? לאן נעלמה האנושיות, החמלה? והכול בשם הדת? בשם אללה?
הסיפור הזה לא נותן מנוחה. לפני שבוע ראיתי את התמונה שלה בפעם הראשונה –
אביב הברון, עורך המוסף לשבת של “ידיעות אחרונות”, שיהל היא בת אחייניתו, שם אותה על השער של המוסף בתקווה שמשהו יקרה. ילדה בלונדינית מהפרסומות נמצאת עכשיו בידיים של המפלצות. אבל הם, לא מעניין אותם ילדים, נכים או זקנים. הנאצים האלה, יימח שמם וזכרם, הם בני השטן.
איך אפשר לתפוס את זה? ילדה בת שלוש עם חיוך מקסים, נקטפה מבית הוריה, ועכשיו היא בגיהנום של עזה. מתי תחזור? מה קורה איתה עכשיו? מי מטפל בה? מה נותנים לה לאכול? ומה אם היא בוכה? ואיך היא מרגישה? לא רלוונטי כשמדובר בחלאות שהמין האנושי לא מכיר.
המשפחה של יהל חווה טרגדיה נוראית. אביב הברון התארח ביום חמישי באולפן הלילה ב”ערוץ הספורט” וסיפר ששלושה מבני משפחתו נרצחו ועוד שבעה נחטפו, ביניהם יהל.
אין במילון מלים לנחם משפחה כזאת. טרגדיה נוראית שהשם ישמור וירחם. ביום שישי בבוקר כתבתי לאביב שנשארתי ללא מלים לנחמה ושהשם ירחם, והוא אמר, “אמן שהחטופים יחזרו”.
כל חייהם אביב ומשפחתו האמינו בשלום ובדו קיום. האמינו שאם נדאג לאויבים שלנו לחיים טובים ונוחים, מפלס השנאה יירד ויהיה אפשר לחיות לצדם. ואז הגיע ה-7 באוקטובר וכולנו התעוררנו למציאות שסיפרה לנו שהאויבים האלה גרועים יותר מהנאצים. הם בכלל לא רוצים לחיות אלא רק להרוג.
ומה נעשה עם האינפורמציה הזאת? אילו חיים יש לנו, אם כל הזמן נחיה על חרבנו? האם מאה שנה של מלחמות לא הספיקו? מתי זה יגמר? מתי נניח את הנשק ונתחיל לחיות? השם ישמור וירחם על תינוקות של בית רבן שלא חטאו.
*********
חזרה לתוך אבדן:
החטופה ששבה, חנה קציר, שאלה היכן בעלה ומדוע בנה לא הגיע לראותה?
