סמ"ר ענר שפירא ז"ל משכונת ארנונה בירושלים – סיפור של גבורה ורעות

את סיפור גבורתו של סמ"ר ענר אליקים שפירא ז"ל, בן 23 במותו, תושב שכונת ארנונה בירושלים, אפשר להתחיל לספר מערב חג שמחת תורה:

באותו ליל שבת לפני חודש התיישבה משפחת שפירא לסעודת חג בהרכב מלא. אבא משה ואמא שירה אמרו בה לילדיהם שוב ושוב כמה שהם נהנים מהבילוי במחיצתם.

בקרן למנהיגות ציונית מספרים שאחרי הארוחה יצא הבן הבכור ענר, לוחם ומפקד בחופשה ביחידת עורב נח"ל, למסיבת הטבע ברעים.

בתיעוד אחרון שלו לפנות בוקר במסיבה ברעים, כשעה לפני פתיחת המתקפה, מצולם בחור שנמצא במצב הנוח והטבעי ביותר עבורו – בילוי, חברים, טבע, וכמובן מוסיקה.

עם תחילת המתקפה הוקפץ בטלפון חזרה לבסיס ויצא מיד לדרך, תוך שהוא מקפיץ את החיילים שלו.

אזעקת צבע אדום שתפסה אותו בדרך, הובילה את ענר אל תוך מיגונית, שבה כבר הצטופפו קרוב לשלושים צעירים שנמלטו מאתר המסיבה.

בבת אחת הפך ענר מבליין, ללוחם ולמפקד. הוא הרגיע את כולם ונסך בהם ביטחון.

כשקולות הירי והצעקות בערבית התקרבו למיגונית, ענר הבין מה עומד לקרות. הוא פנה אל אחיו ואחיותיו לגורל ואמר להם: המחבלים יזרקו רימוני יד פנימה לתוך המיגונית, אני אעמוד ראשון בכניסה ואשליך את הרימונים בחזרה – אם לא אצליח או אם אפגע, עשו גם אתם כמותי.

****
רימון ראשון נזרק, ענר תפס אותו וזרק אותו החוצה בחזרה החוצה על המחבלים.

ואז נזרק רימון שני.

ושלישי.

ורביעי וחמישי ושישי ושביעי.

את כולם קלט ענר בידיו החשופות ואת כולם יידה בחזרה החוצה על המחבלים.

וכך לאורך כמה דקות שאינן עולות על הדעת או הדמיון, ניהל ענר שפירא בידיים חשופות קרב גבורה נגד קבוצת מחבלים חמושה.

****
הרימון השמיני התפוצץ בידיו.

****
אח"כ ירו המחבלים גם פצצת RPG לתוך המיגונית, והרגו וחטפו רבות ורבים מיושביה. אבל, שמונה מהם דווקא ניצלו, כנראה מפני שגופות האחרים ספגו את רוב הרסס.

"החייל הציל אותנו", אמרו ניצולי המיגונית למחלצים, "בזכותו אנחנו בחיים. הוא עמד בכניסה באומץ לב וזרק עליהם בחזרה את כל הרימונים."

****
ענר היה אוהב ירושלים, אוהד הפועל ירושלים, ומעל לכל נגן פסנתר ויוצר מוסיקה מוכשר ומצליח בתחילת דרכו.

"ענר היה אוהב אדם", אמר עליו אביו משה. "אוהב חיים ורודף צדק. בא ממוזיקה ואהב מוזיקה, אבל אף פעם לא שכח את ערכי המסירות האחווה והרעות. כך נרצה לזכור אותו".
יהי זכרו ברוך.