על פניו, עצם העובדה שאלפי מחבלי חמאס חדרו ליישובים ולבסיסי צבא והמיטו עלינו את האסון הנורא, מייצרת מחשבה הגיונית שלכאורה הצבא אכן כשל ומכאן גם אחריותם של קודקודיו.
ראשי הצבא לא המתינו שיבקשו מהם לקחת אחריות. כולם, ללא יוצא מן הכלל, הרכינו ראשם באצילות נפש בפני הנופלים, החטופים, משפחותיהם והעם בישראל, ומיהרו לקחת אחריות וגם לבקש סליחה. לקיחת האחריות מצידם באה משום ש”הדבר מדבר בעד עצמו”. רוצה לומר, עצם העובדה שלא ידענו ו/או לא מנענו מחייבת אותנו, וזאת עוד הרבה לפני שהתבררו מלוא העובדות.
אפשר בהחלט שמלוא העובדות לפחות יעמעמו – ובמידה ניכרת – את אחריותם האמיתית. ממה שפורסם, בשעה 02:30 נתקבלה ידיעה על התארגנות של אנשי חמאס ליד הגבול בנקודה אחת, אולי שתיים. סביר להניח שראש אמ”ן/ראש שב”כ תרגמו ידיעות אלה לחשש לניסיון חדירה מוגבל בכוח אדם ובנשק ועל כן הוציאו את אנשי היחידה המובחרת (“טקילה”) שאמורה היתה להתמודד אל מול איום מסוג כזה.
צילום: עמוס בן גרשום/ לע”מ
אין ספק שלא היתה כל ידיעה אודות עשרות מוקדים ואלפי חמושים בנשק רב ועוצמתי. אחרת אין כל ספק שאלה היו מקפיצים מייד את כל הצבא.
בצד זה “הפשילו שרוולים” מייד והוכיחו שיש לנו צבא איכותי, בעיקר מסור מאין כמותו למדינה. כל אלה (היכן ה”נסיך” יאיר?) מחרפים נפשם כדי לחסל את האויב השטני, זה אשר מתיימר להיות “משחרר פלסטין” כאשר “לוחמיו” מקפידים לבצע כל מעשה אכזרי שאין בן אנוש שמסוגל אפילו לדמיין. אותם “לוחמים למען פלסטין” גם לא שכחו “להתענג לרגע”, גם על גופן וגופותיהם של הקורבנות. אלה מצאו זמן “לעסוק במין”, וגם הקפידו להמשיך ולהתענג כשהם סועדים לצד גופות מרוטשות.
מאחר שבכירי הצבא כבר נטלו ממילא אחריות, כבר אין צורך אמיתי בוועדת חקירה כלפיהם: מן הסתם הם ימשיכו באותה דרך ו”יניחו את המפתחות” מעצמם. אבל אסור שזה יקרה, אסור לנו לדרוש זאת מהם וחובה לא לאפשר להם להתפטר. גם אם כשלו, אי אפשר לנתק את המסר שהועבר להם על ידי מה שמכונה “הדרג” (ויש כאלה ש”מתבלבלים” ואומרים “זרג”) המדיני, במיוחד מפיו של נתניהו.
הלוא נתניהו חזר וטען שהחמאס מורתע, “לא מתכוון ולא מתכנן”, ו”אם נעביר כסף – יישב בשקט”. מסר זה הרדים למעשה את ראשי הצבא. הם הרי חשבו שנתניהו “יודע על מה הוא מדבר”. הם גם ראו שכאשר הגיעו להתריע בפניו על סכנה חמורה שמתרגשת עלינו, הוא לא התרשם במיוחד. והוא עוד אומר ש”גם הוא” יצטרך לתת תשובות וכי אחריותו היא לשמור על עם ישראל – בעתיד. העבר – ממש לא שייך אליו.
ככל שתוקם ועדת חקירה שתבחן את מידת אחריותם של אנשי הדרג הצבאי, זו רק תגרום למעשה לקשור אותם לעמוד הקלון ולהלבין פניהם ברבים. בוודאי שיש לערוך תחקיר ממצה ומעמיק, אך זה חייב להיות סודי. כל דיון פומבי בהם חסר כל ערך. עלינו לחבק אותם חזק ולהתחנן בפניהם: “אל תנטשו אותנו!”. בשונה מהדרג המדיני, שאותו יש להחליף ויפה שעה אחת קודם, אין לנו צבא אחר ואסור לנו להפסיד מפקדים בשיעור קומה כזה.
שונים הם פני הדברים באשר למה שמכונה “הדרג המדיני”. משאף אחד מאלה המשתייכים אליו לא מוכן לשמוע אפילו על “נטילת אחריות” (למעט חלק שמלמלו משהו דומה אך עדיין לא התפטרו כשאותם בכלל לא צריך) מתחייב, לפחות לכאורה, שוועדת החקירה תקום בכל זאת, כדי לבחון ולקבוע את אחריותו של הדרג המדיני.
התסריט כבר ידוע מראש: אלה, שאמונים על ביטחון המדינה, כבר הקדימו “להתגונן” באמצעות הפניית חיצי הרעל שלהם כלפי ראשי הצבא. הם טוענים “לא ידענו משום שהצבא לא דיווח לנו”. הם שוכחים מושגי יסוד הנוגעים לאחריות מיניסטריאלית של מי שלמעשה מפקדים על הצבא. אצילות נפש היא בגדר “מילת גנאי” עבורם.
כך למשל העמיד קרעי, זה שבחוצפתו ובגסות לשונו לא היסס לעלוב “שמאלני בוגד”, פני תם, כששאל: “על מה ניקח אחריות?”.
כך צפוי שאחריו ימשיכו גם חבריו להאשים את ראשי הצבא ותוך כך גם לשסות בהם את אותו חלק בעם, שמוסיף בנבזותו לגדף את אלה שמצילים היום את המדינה. כמובן שעוד יוסיפו וימשיכו במגמה שכבר התחילה, דהיינו להאשים גם את אנשי המחאה ואת ה”סרבנים” – הכל בעידוד “מקהלת ביבי וחבורתו” ובאמצעות “דף מסרים” שידקלמו בשידורי ערוץ 14.
אז יחזרו לחיינו אותם פרצופים שאף אחד לא מתגעגע אליהם, כדוגמת אותו קרעי, אמסלם, לוין, רוטמן, בן גביר, סמוטריץ’, מירי רגב, מאי גולן, סילמן, ואטורי, שיקלי ומעל כולם – טלי גוטליב, ה”עורכת דין כבר 22 שנה” (איש לא בדק את “הישגיה” וגם היא לא באמת חושפת אותם, מה הסיבה?).
כל אלה ימשיכו להיאחז בכיסא ולקבל את תלוש המשכורות שלהם, זה שמשולם להם על כלום ושום דבר. אחריהם יחרו-יחזיקו כל בעלי האינטרס ב”גועליציה” שהקים נתניהו, שכמובן ימשיכו וידרשו עוד ועוד “דמי בטלה” עבור אלה שעדיין לא יוצאים לסייע למשק המשווע לכוח אדם.
במצב דברים צפוי זה, לא יהיה מנוס מלהקים בכל זאת ועדת החקירה. אלא שזו “תתמזמז” בשמיעת דברי הבל והאשמות בדים מאת אותו “דרג מדיני”, ובכלל זה אותן טענות מתלהמות וגסות רוח, והרבה יותר מאלה שהורגלנו אליהן בחודשים שקדמו למלחמה.
את זה כבר לא ניתן יהיה לשמוע. קשה לי להאמין שאנשי המחאה יוכלו להמשיך ולהיות “נחמדים” כפי שהיו עד אז. העצבים והכעס עלולים לגרור את כולם לתהומות שמהן כבר לא נקום, אז תתחיל “מהומת עולם”. וכך, במקום שנשקיע את המרץ באיחוי הקרע ואיסוף השברים, אנו עלולים למצוא עצמנו בקרע גדול בהרבה מזה שקדם למלחמה. אז גם עלולה לפרוץ באמת מלחמת אחים על כל המשתמע מכך. גם המשק והכלכלה יוסיפו וייחרבו עד היסוד, דבר שיגרור עוד שבר נפשי קשה ואפיסת כוחות.
עייפנו ממלחמות, גם פנימיות. אנו זקוקים לחיבוק ונחמה ובעיקר – לטפל במשפחות שאיבדו את היקר להן מכל ולשקם מייד את החורבן וההרס.
כדי להימנע מכל זה חייבים לחשוב על מנגנון שונה של ועדת חקירה, שונה בתכלית השינוי מהמתכונת המוכרת של ועדות חקירה שידענו עד היום. זו צריכה לקום מייד בשוך הקרבות וצריכה להיות מורכבת מ-3 שופטים בדימוס של בית המשפט העליון, אלה האחרונים שפרשו.
כך לא ניתן יהיה “לבחור” את אנשי הוועדה בהתאם לטעם של בעלי העניין. במקום לקיים דיונים ארוכים ומתישים, אלה אשר יחרבו כל מה שעוד נותר, אפשר לעשות זאת בסוג של “סדר דין מקוצר” ובהתכתבות בלבד. כך יוזמן כל אחראי בפוטנציה לשטוח טענותיו אך ורק בכתב, רצוי בתצהיר, ולצרף כל אסמכתא שהוא חפץ בה, ואחר כך לקבל תגובה בכתב מאת כל מי שאלה יטיחו בו אשמת בדים. כל זה חייב להיעשות בתוך פרק זמן קצר, לא יותר מחודשים ספורים, אז תינתן החלטה ונתפנה לעיקר.
למעשה גם נתניהו עצמו לא צריך להמתין לוועדת חקירה. הוא כבר מבין שגורלו נחרץ, אך הוא יחפש (עוד) דרך לחמוק מאחריותו ותוצאותיה. לא מופרך לחשוב שאז ימהר להודיע שהוא מסכים להסדר טיעון שבמסגרתו יתחייב לפרוש מהחיים הפוליטיים. כך ינסה לעקר את מסקנות הועדה ותוצאותיה הקשות, בבחינת “אני כבר לא בתפקיד פוליטי ממילא”. לי אין ספק שהיועצת המשפטית לממשלה לא תיפול ב”מלכודת הדבש” הזו ותעמוד בתוקף על מיצוי הדין עימו – בשני המישורים, אלה שהוא הביא על עצמו – וגם עלינו.
“יאללה ביבי, לך הביתה, שלום ולא תודה!”.
***
** הכותב, עו”ד קובי קמר, הוא מומחה למשפט פלילי
