כז’ בחשון התשפ”ד
11.11.2023
כניסת השבת בירושלים: 16:08
יציאת השבת בירושלים: 17:20
פרשת השבוע – פרשת “חיי שרה”
“וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה” (בראשית, כג’ פסוק א).
בספרו של בנימין גלאי, “מסע צפונה”, מובעת ההתרשמות העצובה, לפיה שרה אמנו היא זו שהיתה הקורבן האמיתי של העקדה. היא אמנם נסתלקה בהר חברון בגיל המופלג 127, אך באמת כבה נרה ימים רבים לפני שמשכנה האחרון היה עפר. עקדת הבן – יחידה-אהובה, גרמה לה צער רב, והיגון ליווה אותה עד יום מותה.
שרה, האם הראשונה, שהכתוב אינו מרבה לפרט אודותיה. אך מתוך מה שלא כתוב ניכרת גדולתה, עוצמתה וחוזקה של אשת האב הראשון – אברהם אבינו.
אפשר לנחש באיזו בדידות וחוסר אונים עמדה מול בעלה כאשר בישר לה שהוא יוצא עם יצחק. אולי ניחשה ואולי לא – מה מטרת הטיול המסתורי אליו הם יוצאים. התורה ממעטת בפירוט, מציינת עובדות בלבד. את הניתוח עושה הקורא ומפרש כראות עיניו. אך לא יהיה שוני רב בין המפרשים שיציינו את בדידותה של שרה. נכון, אברהם יצא מחרן עם משרתים והון אנושי, אך היא, שרה, לא היתה בדיוק אשת חברה להתרועע.
עקרותה במשך שנים רבות עד מאוד, הנחילו לה אכזבה אינסופית, הסתגרות בדכדוך בינה לבין עצמה. אך היא אינה מתלוננת על מר גורלה בפני האלוהים ואף מפתחת חוש הומר ציני.
עפ”י הרמב”ן, שרה נוהגת במוסריות ואצילות. היא מעניקה לבעלה את הרשות-זכות לילדים מאשה אחרת: “וישמע אברם לקול שרי” – לא אמר הכתוב, “ויעש כן”, אבל אמר כי שמע לקול שרי, ירמוז כי אף על פי שאברם מתאווה מאד לבנים, לא עשה כן בלא רשות שרי וגם עתה לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה, אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן כדברי רבותינו” (ב”ר מב ב; עא ז).
לאחר מות שרה – לאחר שיצירת חייה מסתיימת, ניתן להתבונן במבט כולל ומקיף על דמותה. אשת חייל יפת מראה, שעמדה בגבורה ואמרה שבעלה הוא אחיה, כדי שהוא יינצל והיא תילקח לבית פרעה ולבית אבימלך. היא נוצרת את הסוד המוזר בליבה באומץ, ללא טרוניות לאברהם. עד יומה האחרון לקחה איתה את היופי הטהור, את הנקיות המוסרית של הבגרות. עם חוכמה ויישוב הדעת של הזקנה.
הפרספקטיבה על חייה והתהפוכות שהיא עברה, מגלים את העקרונות שעיצבו את האימהות שלה – כאם פרטית ובעיקר כאם לאומה שלמה. דמות חינוכית שידעה מתי ישמעאל משפיע ומזיק ליצחק.
שרה בנתה מודל – פרדיגמה של משפחה, של עשייה משותפת עם אברהם. היא יצרה אוהל זוגי – שלהם. ובכך מראה הפרשה את דרכה להנכיח את חייהם הזוגיים – נושאי שליחות משותפת.
רק עם בואה של רבקה, מגיעה הנחמה על מותה של שרה. יצחק ורבקה ממשיכים את האוהל. עד בואה של רבקה, היתה היתמות נחלתם של אברהם ויצחק.
התורה מאירה את תכונותיה של אמנו שרה: צניעות, יופי פנימי, יכולת להשפיע – בצורה מנומקת ורמה גבוהה של קדושה – תכונות הראויות לחיקוי.
הכתוב לא משתף אותנו בתחושותיה ובמחשבותיה שהסתננו והסתעפו בתוכה. אנחנו נצמדים לתודעתה של הגיבורה הזאת ונשארים נאמנים לדמות אצילית המעוררת שאלות ותגובות של פליאה, מתח ואפילו בהלה.
רחל המשוררת, שהיתה עקרה אף היא, כתבה בשירה “הנייר”:
שרה היתה לבטח מזדהה עם התוגה והציפיה האינסופית להריון, לבנים, לבנות ולמשפחה. למזלה ומזלו של עם ישראל, קרה לה הנס המיוחל – ה”אורי” לו ציפתה רחל המשוררת – ולא הגיע – התגשם לשרה ביצחק.
******
קראו גם:
