מאחורי כל חייל צה”ל שמסכן את חייו בעזה, עומדים בסוף שורה של פוליטיקאים. מאחורי כל חייל שנלחם גם בשבת ומחרף נפשו בשבת, עומדת בסוף, בין השאר, שרת התחבורה מירי רגב, שהמשרד בראשותה מפסיק את התחבורה הציבורית בשבת.
את הסיבה לכך תירץ בתחילה משרד התחבורה בכך שמשרד הביטחון כביכול כבר לא מעלה את הצורך בשירות תחבורה ציבורית בסופ”ש.
אלא שעוד מפרוץ המלחמה לא העלה משרד הביטחון את הצורך – יש לו שירות היסעים שהוא מפעיל לצרכיו. ובכל אופן, משרד הביטחון הכחיש מיד כי פנה בכלל למשרד התחבורה בעניין.
הצורך החיוני – בעת מלחמה – קיים מעבר לסידור ההיסעים של משרד הביטחון, זאת בשל צרכים חיוניים של בני משפחות לחיילים ולפצועים. ובהתאם להגיון הבריא הזה פעל עד עכשיו גם משרד התחבורה בשבועות האחרונים. עד עכשיו, זהו.
כבר כמה שבועות, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, שהתחבורה הציבורית בשבתות פועלת – ובצדק. במלחמה – חיילים יוצאים וחוזרים לחופשה קצרצרה, מילואימניקים קופצים לרגע לראות את המשפחה – השעות אינן שעות, והימים אינם ימים, כך שמובן שנדרשות רכבות ואוטובוסים גם במהלך הסופ”ש.
לכל זאת יש להוסיף צרכים חיוניים של ביקורי פצועים בבתי חולים בכל הארץ, וכן ביקורי משפחות שפונו מסביבת החיים שלהן בדרום הארץ ובצפונה. כולם צריכים תחבורה ציבורית בסופ”ש.
(צילום: מתוך יוטיוב)
אבל מירי רגב כנראה באמת לא דופקת חשבון לאף אחד. כלומר, אולי כן, ניקח הימור פרוע – אולי למי שמחזיקים את הקואליציה? אולי, אולי, אולי – לפוליטיקאים החרדים, יכול להיות?
פשוט כי נדמה שלפני שהוחלט על הפסקת התחבורה הציבורית בשבת, שרת התחבורה רגב שכחה כמה אנשים בדרך. למשל, הורים ללוחמים שלא ראו את ילדיהם כבר שבועות ארוכים, ואין ביכולתם להגיע לביקור בכוחות עצמם. כנ”ל סבים וסבתות של לוחמים ולוחמות. כנ”ל אחיות ואחים.
מה באמת לגבי כל אלה – הם לא צריכים תחבורה ציבורית בשבת? למה בעצם שלא תהיה להם תחבורה ציבורית בשבת, בזמן שבניהם ובנותיהם מסכנים את חייהם למען מדינת ישראל?
קשה להשתחרר מהתחושה הקשה שעולה מכך שהמדינה הזו, שלוחמיה לוחמים גם בשבת – כן, לא להאמין, אין הפסקות אש בשבת – עדיין מפעילה שיקול כלשהו, יהא אשר יהא, להפסיק להפעיל את התחבורה הציבורית בשבת.
(ברכב – השרה רגב. צילום: מאיר מרציאנו)
ועוד דבר – גם לא בעת מלחמה. כשם שיש בשבתות שידורי טלוויזיה בישראל, ואינטרנט, ורשת, וצבא, וכשם שמתקיימת בשבתות תרבות פנאי בישראל, כך יש לאפשר בכל הארץ ניידות בשבת. תחבורה ציבורית איננה יכולה להיות סוג של מתנה שתעניק מפלגת שלטון כלשהי עבור פוליטיקאים חרדים. בכל מחנה, בכל גוש ובכל קואליציה.
– מימון הצרכים החיוניים של ישראל: במקום ממשלה מתפקדת – עומר אדם
ובעצם מה הכוונה בביטוי הזה, “לא יכול להיות דבר כזה”? מובן שזה אכן “כן יכול להיות”, הרי זה מה שקורה בישראל.
אך זה לא מה שאמור לקרות.
כמו עוד דברים רבים בישראל – שאינם אמורים לקרות.
ייתכן שלפעמים הפוליטיקה היא מעל הכל.
ואולי, ה”לפעמים” מיותר?
