זה היה משחק עצוב, פשוט כך.
האווירה העוינת של הקהל המקומי בפרישטינה, עיר הבירה של קוסובו, שריקות הבוז הצורמות בעת ניגון ההמנון והמגרש הבוצי והקירח מדשא בחלקים נרחבים, מה שהזכיר לאחדים מאיתנו מגרשים שהיינו רוצים לשכוח, מליגות נמוכות בישראל – כל אלה, הביאו ליכולת רדודה מאוד של כמעט כל שחקני הנבחרת, ותרמו להפסד 0:1 של ישראל אמש.
השחקנים היקרים שלנו, שהגיעו עם מוטיבציית שיא, אבל עם לב כבד מאוד מאירועי המלחמה בשילוב של סרטים שחורים על יד ימין, גמרו אומר בליבם להביא לאוהדי הנבחרת ולעם ישראל כולו, קצת נחת רוח בימים עגומים אלה, אבל כנראה שהם לא ממש הצליחו להתנתק מהנעשה בארץ ולכן לא השכילו לתרגם את הרצון העז, לתנאי השטח, לגשם השוטף לעיתים, ולסביבה הקודרת.
ערן זהבי, ששם את פרשת הנתק והיחסים העכורים עם יוסי בניון ואלון חזן מאחוריו בגלל מצב הלחימה בארץ, עלה למשחק באטרף, אבל נסגר בכל פעם שהתקרב לשער של קוסובו ע”י שחקני ההגנה המקומיים, ירד בתום המשחק מתוסכל וכואב, אולי גם מעצם העובדה, ששותפיו לחולייה הקדמית, אוסקר גלוך ביום חלש במיוחד ושגיב יחזקאל שנפצע בדקה ה-22, (יצא והוחלף בגבי קניקובסקי), וגדי קינדה שעד לרגע זה, איני בטוח שהוא היה על המגרש, תפסו כולם יום חלש להחריד.
*****************************************
למה הוא כבר לא על המסך?
הסיבה להיעלמות של אייל ברקוביץ
*****************************************
אז בניון וחזן מצאו לזהבי שותף לחדר בהסכמתו של הקפטן, אבל שותפים להתקפה, לא היו לו. גם מרכז ההגנה שלנו בראשות גולדברג ו-ויטור, שיש לו חלק ישיר בספיגת השער שחרץ את גורל המשחק, התקשו מאוד להתעלות.
לא פעם במהלך המשחק שאלתי את עצמי האם מנור סולומון, השפיץ שלנו שנעדר עקב פציעה, היה יכול לתרום ולהביא למגרש העלוב הזה את יכולותיו, הטכניות בעיקר, אני לגמרי לא בטוח שגם הוא היה עוזר במגרש אנטי כדורגל שכזה.
בהפסקה ביצע אלון חזן שינויים והכניס את דור תורג’מן במקום קינדה, הנבחרת השתפרה מעט, עם שני מצבים מנגיחה של דור פרץ ובעיטה מעל השער של קניקובסקי, אבל לא רק שזה לא היה זה, קוסובו יכולה היתה בסיום גם להגדיל את התוצאה, אבל לא עשתה זאת.
ישראל לעומת זאת, נשארה בתוספת הזמן עם 10 שחקנים, לאחר צהוב שני ואדום שספג רוי רביבו, עוד שחקן מפתח שייעדר ממשחק ה’בית’ הקרוב בהונגריה וזאת בהחלט מכה קשה למערך של חזן.
היחיד שהציג אמש יכולת מדהימה, או יש לומר המשיך והפגין יכולת מדהימה, היה השוער עומרי גלזר, שמנע ספיגה של לפחות שלושה שערים בטוחים וממשחק למשחק צובר ביטחון של שוערים גדולים ומנוסים. האינסטינקטים שלו לעולם לא מטעים אותו, והוא בהחלט ראוי ומתאים ללבוש את חולצת השוער הראשון, הגם שדניאל פרץ אולי נושף באפודתו מהספסל, אך לצערו, אינו משחק כרגע בבאיירן מינכן ומחמם שם את הספסל.
אז פרק קוסובו האיום מאחורינו, המציאות הצבאית-מדינית הקשה בארץ נשארת צרובה עמוק בתוכנו, אבל אם הם באמת רוצים לשמח אותנו, הבחורים של חזן יהיו חייבים לנצח את שוויץ בהונגריה, ולהיצמד אליהם בטבלת הבית. כרגע ישראל ממוקמת שלישית בבית, רחוקה 4 נקודות משוויץ הממוקמת שנייה, אך כמו שוויץ, עם משחק אחד פחות מרומניה, מובילת הבית.
ביום טוב, במגרש טוב, גם ללא סולומון ורביבו, זה אפשרי. כבר הוכחנו.
