את סיפור גבורתו של סמ"ר ענר אליקים שפירא ז"ל, בן 23 במותו, תושב שכונת ארנונה בירושלים, אפשר להתחיל לספר מערב חג שמחת תורה:
באותו ליל שבת לפני חודש התיישבה משפחת שפירא לסעודת חג בהרכב מלא. אבא משה ואמא שירה אמרו בה לילדיהם שוב ושוב כמה שהם נהנים מהבילוי במחיצתם.
בקרן למנהיגות ציונית מספרים שאחרי הארוחה יצא הבן הבכור ענר, לוחם ומפקד בחופשה ביחידת עורב נח"ל, למסיבת הטבע ברעים.
בתיעוד אחרון שלו לפנות בוקר במסיבה ברעים, כשעה לפני פתיחת המתקפה, מצולם בחור שנמצא במצב הנוח והטבעי ביותר עבורו – בילוי, חברים, טבע, וכמובן מוסיקה.
עם תחילת המתקפה הוקפץ בטלפון חזרה לבסיס ויצא מיד לדרך, תוך שהוא מקפיץ את החיילים שלו.
אזעקת צבע אדום שתפסה אותו בדרך, הובילה את ענר אל תוך מיגונית, שבה כבר הצטופפו קרוב לשלושים צעירים שנמלטו מאתר המסיבה.
בזה אחר זה מושלכים הרימונים החוצה
צילום: לפי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים
בבת אחת הפך ענר מבליין, ללוחם ולמפקד. הוא הרגיע את כולם ונסך בהם ביטחון.
כשקולות הירי והצעקות בערבית התקרבו למיגונית, ענר הבין מה עומד לקרות. הוא פנה אל אחיו ואחיותיו לגורל ואמר להם: המחבלים יזרקו רימוני יד פנימה לתוך המיגונית, אני אעמוד ראשון בכניסה ואשליך את הרימונים בחזרה – אם לא אצליח או אם אפגע, עשו גם אתם כמותי.
שפירא ז"ל הצליח להרחיק מהמיגונית 7 רימונים. בשמיני נפצע אנושות ולבסוף מת מפצעיו. גיבור וחבר של אמת – יהי זכרו ברוך.
**
רוב יושבי המיגונית נרצחו או נחטפו. אך שמונה מהם – ניצלו.
