כמובן שהתבאסתי מההפסד של נבחרת ישראל לרומניה, בעיקר בגלל האוהדים ביציעים, אלה שעברו את הטראומה בשבת השחורה וביקשו קצת נחמה.
לי אישית כבר אין ציפיות מנבחרת ישראל או מכדורגל בכלל, ככה אני אף פעם לא מתאכזב.
אז מה היה לנו פה? קיבלנו הגרלה חלומית. התמודדנו על העלייה מול רומניה, נבחרת בינונית במשבר. איכשהו הצלחנו לפספס גם את זה. ריב מטופש ומיותר פרץ בין המנג'ר יוסי בניון לכוכב ערן זהבי על לא כלום, ועוד מלחמה שגזלה לנו את הביתיות ברגעי האמת ובום, אנחנו בחוץ.
במרץ תהיה הזדמנות לתקן, אבל קחו עצה בחינם ממני, אל תבנו על זה.
פתגם סיני אומר שהדרך הקצרה היא הארוכה. הקומבינות הישראליות לא מתאימות למציאות. מרגע שנזרקנו מאסיה ונקלטנו באירופה, הסיכוי שלנו להעפיל צנח לאפס.
יש לנו בקושי שחקן ורבע בקבוצות גדולות (סולומון וקצת עבדה), אבל כשצריך אותם הם נפצעים, ובסוף בונים הכל על ערן זהבי שכבר בן 36. הצלחנו יפה בטורניר הנוער, שיחקנו אותה בנבחרת הצעירה, אבל כרגיל כשלנו בבוגרת.
כולנו מכירים את הלהיט של שי נובלמן "בחיים לא נעלה למונדיאל". זה לא היה הופך לוויראלי, אם זה לא היה נכון. חבל, אבל זה מה שיש וכדאי שנשלים עם המציאות.
לפחות יש לנו עם מדהים שיודע להתאחד ברגעי האמת, צבא חזק שיודע להגן על המדינה ואלוהים שומר עלינו. בעייני זה המון. כדורגל זה בסך הכל ספורט ומותר להפסיד, אפשר להרים את הראש ולחייך.
שבוע טוב ואל אל ישראל.
