בסוף השבוע שעבר החליט פיקוד העורף להוציא מירושלים את רוב חיילי המילואים שעסקו בשבועות האחרונים באבטחת מוסדות החינוך בירושלים, בגנים ובבתי הספר.
ההחלטה הזו מגיעה כחודש לאחר השיבה המוסדרת ללימודים, שכחלק ממנה הודיעה עיריית ירושלים כי בסיוע פיקוד העורף יקבלו ילדי ירושלים הגנה מקסימלית.
המהלך התמוה הזה, ואף המסוכן, מתבצע ברקע הפסקת האש בעזה מול חמאס, אלא שבירושלים לא ממש מונהגת הפסקת האש – הסכנות הביטחוניות אורבות כל הזמן.
בימים אלה משתחררים ומשתחררות עשרות מחבלים ומחבלות לביתם בירושלים, זאת מאחר ובמסגרת העסקה להשבת חטופים הוסכם כי לא יגורשו מהעיר.
כך קורה שבזמן שהמחבלים שבים לירושלים, המאבטחים עוזבים.
כדאי להדגיש החל מעכשיו מי אחראי על שלומם של ילדי ירושלים בבתי הספר ובגנים: העירייה, פיקוד העורף או משרד החינוך? עושה רושם שכולם גם יחד – מה שאומר שקיים פה מתכון קלאסי לגלגול אחריות.
בימים אלו, בחלק ממוסדות החינוך בעיר החלו הורים לתלמידים לממן אבטחה מכספם. זוהי דרגה חדשה של חרפה עבור המדינה – ובמסגרת כך נכללים כל הגופים: פיקוד העורף, משרד החינוך והעירייה. מה בעצם לגבי מוסדות החינוך שבהם ידם של ההורים אינה משגת לממן אבטחה? ובכן, כנראה יישארו חשופים. ומדוע בכלל הורים מגיעים למצב שבו הם צריכים לממן אבטחה?
ניתן לשער כי בימים הקרובים, ואולי אף כבר בשעות הבאות, ייצאו מכל עבר סיסמאות יפות על דאגה לביטחון ילדי ירושלים וטיפול לכאורה בנושא. סיסמאות זה תמיד נחמד, אך מה לגבי מעשים? עד כמה יכול להיות גדול חוסר האחריות שגורם לעזיבת מאבטחים בעיר, כשבה בזמן שבים אליה עשרות רבות של מחבלים?
********
עבדה בבית חולים בירושלים:
מחבלת הטיקטוק, זינא עבדו, שבה לביתה בעיר
