אותם הדברים, אבל לאט: למה הייתי מתקשר לאריק איינשטיין אחרי ארסנל?

בדיוק לפני עשר שנים הלך מאיתנו אריק איינשטיין, גדול זמרי ישראל לדעתי. איך הזמן טס. ת׳אמת קשה להרגיש בחסרונו כי השירים שלו מלווים אותנו תמיד, ובלחיצה קטנה ביוטיוב אפשר להאזין לכולם, אבל זה בהחלט אירוע.

כל אחד זוכר איפה הוא היה באותו ערב מבאס שבו אבי העורקים התפרץ אצל איינשטיין בן ה-74 וגרם למותו של האיש ששר את הישראליות. סע לאט, עיתונאי קטן שלי, במדינת הגמדים. כל שיר הוא המנון.

אני חולה על אריק. מעריץ שרוף. כי מעבר להיותו זמר ענק, הוא היה קודם כל עילוי בתור בנאדם. אני מת על הסרט עיניים גדולות בכיכובם של אריק ואורי זוהר, ומדקלם אותו אקספרס. איינשטיין מגלם שם את דמותו של יוסי, כוכב כדורסל שמשחק בניוטרל ועדיין מצליח לסחוב את קבוצתו להישגים. די מזכיר את סגנון השירה המיוחד שלו. בלי שום מאמץ, באופן הכי טבעי, הוא שר פשוט אדיר. אי אפשר שלא להתרגש.

בעיניים גדולות אריק משחק בלי פילטרים ומביא למסך את עצמו. עדין, שקט, אלגנטי, פשוט ומקסים. זאת בעוד שחברו הטוב אורי זוהר גם כן מרביץ שם תפקיד אופי. אמנם הוא, בני פורמן, מופיע שם כמאמן כדורסל, אבל זוהר שהיה במאי סרטים, רגיל לנצח על התזמורת. זוהר צועק ומשתולל, מתנהג כמו ברברי, אוכל עם הידיים ומחפש סטוצים, ואילו אריק הוא ההיפך הגמור.
כל אחד יכול לבחור למי הוא יותר מתחבר, באופן אישי אורי זוהר מזכיר לי את עצמי בצורה האינדיאנית שלו, אבל כמעט באותה מידה אני מטורף גם על אריק, שמזכיר לי איך הייתי רוצה להיות, אם היה אפשר להחליף אופי או דם.

באופן אישי יצא לי כמה פעמים לצלצל לאריק הביתה ולדבר איתו, בעיקר על הפועל תל אביב שאריק כל כך אהב. היה לי טריק קבוע, שאם ארסנל היתה מנצחת, צלצלתי אליו כמה דקות אחרי המשחק, כשהוא היה מבסוט לאללה, ואז היה הרבה יותר קל להוציא ממנו כותרות.
נכון שאפשר היה לצלצל אליו גם אחרי נצחונות של הפועל, אבל זה קרה הרבה פחות.

אריק היה האייקון הכי גדול של הפועל. האוהדים האדומים נוהגים לקרוא להיכל שלמה, שבו משחקת הקבוצה, אולם איינשטיין, ונותר רק להצטער על האטימות של עיריית תל אביב שלא הנציחה את בול התרבות, שמזוהה מאוד עם העיר, ומה היה יותר מתאים מאשר לקרוא לאולם על השם של אריק? אבל בעידן החדש הרבה יותר מתאים לעשות עסקת שיווק עם חברה מסחרית ולהרוויח כסף.
אריק מאוד לא התחבר לסגנון הזה ובשנותיו האחרונות הסתגר בביתו ולא הסתובב בחוץ כי לא אהב את המקומות שהמדינה מידרדרת אליהם.

אגב בעיניים גדולות, כל הסרט נראה אריק בגופיה של מכבי. איפה תמצאו אוהד הפועל לובש את הסמל הזה? אבל זה היה אריק. מאוד רחוק מהמטורפים של האולטראס. תמיד הקפיד לתת כבוד והוא נהג לצחוק על הדמות הכוכבנית שהפך להיות. "שלום זה הזמר המפורסם", נהג להציג את עצמו בטלפון בפני חבריו, כשהוא מסתלבט על תרבות הסלבס וההערצה הפסיכית לכוכבים שהם סך הכל כמונו בשר ודם.

בשיא התהילה שלו אפשר היה למצוא אותו כל יום בשיפודיה צנועה באבן גבירול, כתר המזרח, לא רחוק מאיפה ששוכן היום בית וואלה. נוסעים במכונית הישנה בתוך הלילה הרטוב, זו שורה מאוד מפורסמת מהשוס הענק שלו סע לאט. נראה לכם שאייל גולן היה נוסע במכונית ישנה ועוד שר על זה?

הוא גר עם אשתו (השנייה, גרושתו אלונה חזרה בתשובה עם הבנות שלו ביחד עם אורי זוהר), סימה אליהו, ששיחקה לצדו במציצים ובעיניים גדולות, ומה רבה היתה ההתרגשות שלי כשצלצלתי לאריק הביתה וסימה ענתה בקול המיוחד שלה שאותו זיהיתי מהסרט והוא לא השתנה גם עשרות שנים אחר כך, בהחלט חגיגה.

אז זהו, כבר עשר שנים בלעדיו, ואני עדיין שם אותו קבוע באוזניות. לא מזמן המציל בבריכה של הקאנטרי, איפה שאני הולך להתאמן, ילד בן 20 וקצת, הסתלבט עליי שזה מה שאני שומע, כי זה נשמע לו לא מגניב, אבל זה בדיוק מה שאני. בנאדם מפעם, פאסה אבל עדיין קיים. ירושלמי מהצ'יינה טאון של דרום תל אביב, שחולה על אריק ומתגעגע לימים שהכל פה היה פשוט ומקסים, היו ימים.