מהמילואים ללידת בתו בהדסה:
מורג ושגיא חגגו את שמחת תורה בביתם ביישוב קידה שבבנימין, בצוותא עם תשעת ילדיהם, ועם הילדה העשירית שבדרך – בחודש השביעי להריונה של מורג.
ברבע לתשע בבוקר מג”ד המילואים של גדוד 71 בצנחנים התקשר להקפיץ את הגדוד של שגיא. “כבר בבית הכנסת הסתובבו שמועות וסיפורים, וכשקיבלתי את הטלפון הגעתי כמה שיותר מהר לבסיס ביל”ו להתארגן”, מספר שגיא, יועץ אסטרטגי במקצועו.
שעות לאחר מכן הצטרף הגדוד לעוד יחידות מובחרות בכפר עזה, שם נלחמו בחילוץ התושבים ובטיהור הקיבוץ ממחבלים. לאחר מכן, שגיא וחבריו ללחימה נשלחו לבסיסי אימונים, והוא לא היה בבית ברציפות כשלושה שבועות.
“כמעט כל הגברים ביישוב הוקפצו” מספרת מורג. “התחושה לקראת הלידה היתה מאוד מתוחה, ולא ידענו אם הוא יגיע או לא. ממש לפני סוכות הבת הבכורה שלנו התחתנה, וגם בעלה הטרי הוקפץ למילואים, והיא בינתיים חזרה להיות איתי בבית”.
וכך, בזמן ההפוגה, ביום שני לפנות בוקר, התקשרה מורג לשגיא והוא עלה מיד על רכב של חבר לכיוון הדסה עין כרם, כשמורג ובתה הבכורה מעבירות ביחד את הצירים בנסיעה באוטו שלהן.
שגיא הגיע לבית החולים כחצי שעה לפני הלידה, בסביבות שמונה בבוקר. “צוות בית החולים מאוד הבין את הסיטואציה”, מוסיפה מורג, שזו לידתה העשירית בהדסה עין כרם.
“המיילדות והאחיות כל הזמן אמרו לי – אל תדאגי, גם אם הוא לא יספיק להגיע, אנחנו כאן איתך. הן תמכו ועטפו אותי באהבה גדולה. וגם הילדים היו מעורבים הרבה יותר מבלידה רגילה. גם בתי הבכורה שליוותה אותי כל הזמן, וגם הילדים הקטנים יותר שבחודשיים האחרונים דאגו לכל מה שצריך בבית”.
שגיא מדגיש שבזמן המלחמה, המחשבות על עתיד המדינה גוברות על המחשבות והדאגות לקראת הלידה: “ברגעים היסטוריים כאלו של חילוץ אנשים והצלת חיים, הכל נשאר לרגע בצד – העבודה, המשפחה. הראש כולו עוסק בלחימה ובמדינה”.
“זכינו לתת חיים בתקופה כזאת, וזאת תחושה מדהימה וחזקה”, מסכם הזוג המאושר, רגע לפני שמורג משתחררת לביתה ושגיא חוזר כמובן לגדוד המילואים בעזה.
**********
מדהים:
רוני נלחם במחבלים,
רופאי הדסה נלחמו על חייו – והצילו אותו
