סיפורו של סגן יוחאי דוכן ז”ל, בן 26 מקריית ארבע, כפי שמתארת הקרן למנהיגות ציונית במלאכת קודש:
שש שנים למד יוחאי דוכן בישיבה גבוהה, עד שבגיל 24, כשהוא מבוגר מהמ”פ שלו, עשה את הדבר הטבעי מבחינתו והתגייס לטירונות גולני. טבעי מבחינתו בהיותו בנו של אלכס דוכן ז”ל, חבר כיתת כוננות קריית ארבע, שנפל בקרב בציר המתפללים, כשהיה יוחאי בן 5.
יוחאי סיים את המסלול בגולני, יצא לפיקוד ולקצונה וחזר לגדוד 13 כמ”מ. בבוקר ה-7 באוקטובר פיקד יוחאי על כוח קטן של גולני, שאבטח את מוצב נחל עוז. כבר בשש וחצי הבינו הוא ועמיתו, סגן נמרוד, שלא מדובר במטח רקטות רגיל. יחד עם הלוחם האמיץ והמסור איתי רון ז”ל, הם התמקמו בכניסה לחמ”ל בעמדות הגנה על קציני המטה והתצפיתניות שהיו בו.
גלים אינסופיים של עשרות מחבלים החלו תוקפים את המוצב בניסיון לכבוש את החמ”ל. לאורך שש שעות ניהלו יוחאי, נמרוד ואיתי קרב גבורה, הרגו עשרות מחבלים ומנעו מהם לכבוש את החמ”ל, על הישובות והיושבים בו.
תוך כדי הקרב הם נכנסו מדי פעם לחמ”ל כדי לעודד את התצפיתניות. כעבור כשש שעות התייאשו המחבלים מכוונתם לכבוש את החמ”ל והציתו אותו. במרוץ נואש נגד האש המתפשטת, חילצו יוחאי, נמרוד ואיתי את התצפיתניות דרך חלון החמ”ל.
אחרונים לקרב נשארים יוחאי ואיתי, אבל התחמושת שלהם אזלה. המחבלים הבינו זאת וקראו להם להיכנע. יוחאי חייך ואמר, “לעולם לא ניכנע”. איתי והוא הספיקו לחלץ עוד תצפיתניות דרך החלון, ואז זינקו על המחבלים והמשיכו להילחם בהם בידיים חשופות, תוך שהם מצליחים להרוג עוד כמה מהם.
לבסוף, שניהם נהרגו מאש המחבלים.
סגן נמרוד, שלחם לצדם בגבורה, לכל אורך הקרב, הצליח לצאת מהחמ”ל ונפצע קשה.
בטקס יום הזיכרון האחרון לחללי צה”ל, אמר סגן יוחאי דוכן: “אנחנו זוכרים את הגבורה, הנובעת מהיותנו עם ישראל. אותה רוח גבורה השורה על כלל האומה ומקשרת אותנו אל כלל ישראל, היא המשהו הפנימי העמוק האומר לנו למסור את הנפש”. יהי זכרו ברוך.
