לאחר הסרטון הקשה של ירדן ביבס בשבי חמאס, שעה שאין לדעת אם אשתו שירי ביבס ובניו אריאל ביבס וכפיר ביבס – מתים או חיים, מהדהדת השאלה הקשה: האם בפועל ישראל השאירה את ילדי משפחת ביבס מאחור, מול עסקאות השבת שאר הנשים והילדים, סבב שלמעשה לא הגיע לסיומו?
התזה הרווחת בישראל בימים אלו בישראל היא “שיש לעשות הכל” על מנת להשיב את החטופים, אך האם אכן מדובר בנכונות להקרבה ולתשלום מחיר, או שזוהי רק סיסמה נעימה לניקוי מצפונם של הציבור והממשלה?
בפועל זה לא קורה – “לא נעשה הכל”. נדמה כי המשוואה הכואבת ברורה: יש לשלם מחיר, מפני שסיכוי קלוש שבקלושים שניתן לחלץ תינוק בן 11 חודשים ממקום השבי שלו בעזה, כשהוא חי. אין לו יכולת ניידות, וכאן מדובר בפעולה שזינוק של סנטימטרים יכול לעשות בה את ההבדל בין חיים למוות.
אם כך, כדי שבני משפחת ביבס ישוחררו, וכדי ששאר השבויים והחטופים יחזרו חיים – ישראל תצטרך להקריב ולשלם מחירים של שחרור מחבלים, כפי שעשתה בעבר וכפי שעשתה גם הפעם בסבבים הראשונים מול חמאס.
מנגד, יש הטוענים כי מדובר במחירים אסטרטגים “כבד מדי”. לטענתם, הצלתם של כ-140 חטופים במסגרת עסקת שחרור מחבלים – תסכן אחרים שיהפכו לקרבנות הבאים של הרוצחים שישוחררו.
ייתכן מאוד שטענה הזו נכונה – ולפיכך, אם מאמצים אותה, יש לומר את האמת:
מבחינת המצדדים בגישה זו, את תוצאות המחדל ה-7 באוקטובר ישלמו במלוא המחיר ובמזומן כ-140 חטופים, מעין מספרי מוות שהוגרלו למען ביטחונו של שאר הציבור.
כמו כן, אם זוהי הגישה, ראוי כמובן לחדול מניקוי המצפון תחת הסיסמה כי “יש לעשות הכל על מנת להשיבם”.
עופרי ביבס, דודתם של אריאל ביבס בן ה-4 וכפיר ביבס בן ה-11 חודשים, העלתה בסופ”ש תמונות של בני המשפחה מדליקים נרות בחגי חנוכה בשנים קודמות.
“כבר חודשיים וכבר נר ראשון של חנוכה”, כותבת עופרי ביבס, “אתם בכלל יודעים שכבר חנוכה? בטח איבדתם תחושת זמן, גם אנחנו… הזמן עצר מלכת ובו זמנית הכל השתנה.
“אוהבים אתכם ומחכים”.*********************
הסרטון של ירדן ביבס מזכיר תמונות קשות מההיסטוריה:
האם הוא עומד להישכח מאחור?
