אישור משפטי לחופשות לאסירים הביטחוניים? ובכן, מראית עין

פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי מרכז, מיכאל קרשן, מדגים עד כמה חשובה מראית פני הצדק, לעיתים אף יותר מעשייתו.
השופט ביטל את האיסור הגורף של שב"ס לשלב אסירים תושבי הרשות הפלסטינית בסבב חופשות. אולם, גם לאחר ביטול האיסור, היכולת שלהם לצאת לחופשה נשארת על הנייר בלבד. זאת לאור שיקול הדעת הנרחב של נציב שב"ס.

לא אחת אנו פוגשים פסקי דין אשר מתמקדים במראית פני הצדק. בין אם מדובר בסדרי הדין ובין אם מדובר בזכויות יסוד. הפעם אנו פוגשים זאת בנושא חופשות אסירים. אלה מאושרות על ידי נציב שב"ס (חופשה רגילה או מיוחדת) ונחשבות לטובת ההנאה. הרציונל ברור – חיזוק הקשר בין האסיר, משפחתו וקהילתו, הקלה זמנית בחסכים של האסיר ויצירת תמריץ להמשך התנהגות טובה שלו.

על מנת לזכות בטובת ההנאה, על הנציב לבחון את סוג העבירה, טיבה ונסיבותיה, מידת הסכנה הנשקפת והסיכוי שהאסיר יחזור מהחופשה. האסיר מבחינתו צריך להיות בקטגוריה המאפשרת חופשה, לרצות תקופת מאסר מינימלית ולהציג תפקוד חיובי.

אך מה במקרה שבו האסיר נמצא בקטגוריה שאינה מאפשרת לו אפילו את הסיכוי לצאת? כך קרה במקרה של אסיר תושב הרשות הפלסטינית. עד ליולי 2001 אסירים תושבי הרשות יכלו להשתלב בחופשות. אולם, לאור עלייה בפיגועי הטרור הוחלט בשב"ס לאסור על שילובם בחופשות. השינוי, החליט בית המשפט העליון אינו מידתי ואינו סביר, ושב"ס מיהר לרכך את האיסור כך שאסיר המרצה עונש של למעלה מ-3 שנים והציג נסיבות מיוחדות, יקבל את האפשרות להשתלב בסבב חופשות.

בשבוע שעבר, התברר כי כבר ב-2015 שב"ס חזר לסורו והחזיר את האיסור הגורף. האסיר, שביקש חופשה פנה לבית המשפט המחוזי מרכז.

וכך, בעוד ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, תוך שמאות אזרחים שבויים בידי החמאס, נראה כי מדובר במהפכה של ממש. השופט קרשן מודיע על בטלותו של האיסור הגורף כיוון שאינו מידתי ומורה על קביעת הסדר חדש.

רגע לפני שמדמיינים את האסירים תושבי הרשות מציפים את הרחובות בישראל, צריך לקרוא ולהבין כי הביטול הוא יותר קוסמטי. אמנם השופט שוזר אמירות בגנותו של האיסור הגורף ועל היותו מפלה ולא מידתי. "עד לשנת 2015 שירות בתי הסוהר השאיר פתח לתושבי הרשות לקבל חופשה רגילה, היה פתח, צר אמנם, אבל פתח", כותב ומוסיף: "הנוסח הנוכחי אינו מאפשר כלל בחינה פרטנית של אסיר תושב הרשות". הרי שתושב הרשות אינו יכול לשנות את הסיווג שלו ולעבור לקטגוריה המאפשרת השתלבות בחופשות. זהו "נתון שאינו בר שינוי" גם מכיוון שהאסיר נתון במשמורת וגם לאור דיני ההתאזרחות במדינה. לכן, מסביר השופט כי מצבם של אסירים אלו שונה לרעה אפילו ביחס לאסירים הביטחוניים שעם התנהגות טובה יכולים לעבור לקבוצת אחרת. "עמדה זו לא אוכל לקבל". ההסדר הגורף לשיטתו: "עולה כדי הפליה אסורה בין קבוצות האסירים".

"זה המקום לומר שיש לדחות בשתי ידיים את הטענה, כי לעולם אין לאפשר חופשות אסירים תושבי הרשות הפלסטינית בתחומי המדינה משום שהם אינם מורשים לשהות בתחומה". נכון שיש קושי לתת לאסיר מסוג זה היתר לשהות בישראל, ראוי שהאפשרות תישמר למקרים נדירים, אך ניתן להתגבר על כך. השופט כאמור, מבטל את האיסור ומורה לשב"ס לעצב נוהל חדש (שככל הנראה ישאיר את אותו פתח צר, אולי אפילו צר פחות) שהיה קיים בין 2001 ל- 2015. באשר לעותר, בקשתו תוחזר לבחינת שב"ס – אך ספק אם יותר לו לצאת ולהשתלב בחופשה רגילה – אבל העיקר שהזכות קיימת על הנייר.

****

**הכותבת, שני מזרחי: בעלים של משרד אסטרטגיה ויחסי ציבור, עו"ד בהשכלה

*************
למדורים נוספים של שני מזרחי:

מתי "From the river to the sea", הופכת לקריאה אסורה משפטית?

– בג"ץ נכנס למוד קרבי – דוחה עתירות בנושא זכויות אדם: "אין דומה עת מלחמה, למצבי שלום"

 – תזכיר חוק: צריכה אינטנסיבית של פרסומי טרור באינטרנט – עבירה על חוק המאבק בטרור