זרחן לבן הוא חומר כימי רעיל, דליק וקורוזיבי, בעל צבע לבן או צהבהב. הוא משמש בעיקר לייצור דשנים, חומרי נפץ, וחומרים אחרים. זרחן לבן יכול לשמש גם כנשק, בעיקר כפצצה או פגז.
באחרונה נטען כי צה”ל השתמש לכאורה בזרחן לבן באחת מגיחותיו ללבנון. אם כי במדינת ישראל הסבירו גורמים לא רשמיים כי אם בכלל נעשה שימוש כלשהו בזרחן לבן, הרי שמדובר בכל מקרה בשימוש כתאורה לילית בלבד, ולא כנשק.
חשיפה לזרחן לבן יכולה לגרום לכוויות קשות, נשימה קשה ואף למוות. כוויות זרחן לבן הן בדרך כלל עמוקות ויכולות לגרום נזק משמעותי לרקמות. כוויות אלו מכאיבות מאוד ולעתים אף גורמות לנכות. חשיפה לזרחן לבן בשאיפה יכולה לגרום לדלקת ריאות, לקריסת ריאות ולמוות. כמו כן, בגרסתו “הקלה יותר” זרחן לבן יכול גם לגרום לנזק לעיניים.
זרחן לבן שימש כנשק בינלאומי מאז המאה ה-19, ו”כיכב” במלחמות רבות, כולל מלחמת העולם הראשונה, השנייה, ומלחמת וייטנאם.
זרחן לבן יכול לשמש כנשק תבערה, כנשק פגיעה ישירה, או כנשק סיוע אש.
פצצות זרחן לבן יכולות להיזרק מהאוויר או לצאת בירי מהקרקע., כנ”ל לגבי פגזי זרחן לבן.
משנת 1980, השימוש בזרחן לבן כנשק אסור על פי אמנת ז’נבה, שבכל אופן אוסרת שימוש בנשק תבערה כנגד אזרחים. עם זאת, מדינות רבות ממשיכות להשתמש בזרחן לבן כנשק, גם לאחר אמנת ז’נבה. לפי פרסומים זרים, צה”ל למשל השתמש לכאורה בזרחן לבן ברצועת עזה, לצרכי תאורה, במהלך מבצע עופרת יצוקה בשנת 2009.
בכל הנוגע לאיכות הסביבה השימוש בזרחן לבן כנשק עלול להוביל לנזק משמעותי לאדם ולסביבה, ובעיקר לזיהום סביבתי. זרחן לבן יכול להישאר רעיל במשך שנים רבות, והוא גורם לנזק לצומח, לבעלי חיים ולמים, נוסף לפמגוון פגיעותיו בבני האדם.
