המלחמה הזאת היא כמו בדיקת רנטגן למדינה שמראה לנו היכן יש נורות אדומות שיש להתפכח בהן ולטפל בהקדם. חלק מהדברים ידענו כבר לפני, אך פעמים רבות המוח והרגש שלנו מעדיפים להדחיק ולעיתים פשוט צריך לרענן לתודעה עקרונות שהגיע העת להפנים.
ננתח מעט את מעגלי ההתפכחות מהקרוב ביותר לרצועת עזה לרחוק. ראשית, יש התפכחות גדולה בקרב תושבי עוטף עזה, בעיקר בקרב אותם אנשים טובים שהיו מובילים פעילויות של העפת עפיפוני שלום עם תושבי עזה והיו מחכים על הגדר כדי לאסוף חולים עזתים ולהסיע אותם לטיפול רפואי בבתי החולים בארץ.
ההתפכחות המרכזית כאן היא שעלינו להפנים שאי אפשר לחשוב שהצד השני בעל דפוסי חשיבה כמונו. זאת צורת חשיבה שונה ושפה אחרת ובהתאם לכך גם הפעולות שלהם. תיאום הציפיות הזה נדרש לכול אזרח ישראלי שחי במזרח התיכון, כי אחרת נוסיף להוליך שולל את עצמנו.
כל יהודי בארץ ובעולם חייב לעשות את המיטב ללמוד ולהבין מהי המשמעות של מלחמת ג'יהאד אסלאמית קיצונית כנגדנו, ללמוד ביסודיות וללא עיגולי פינות המובילים לאשליות. הבנוה עמוקה זו תמעיט מפחי נפש ואכזבות גדולות בעתיד.
התפכחנו והפנמנו ונזכרנו שוב שאנחנו עם של "אם אין אני לי, מי לי". אם אנחנו לא נדאג באופן מוחלט לביטחון שלנו, אף אחד אחר לא ידאג, לא ניתן לסמוך על קבלני משנה. הדאגה הביטחונית צריכה להיות ישירה על ידנו ולא באמצעים טכנולוגים שהם מכפילי כוח, אבל הם לא! הכוח הוא הרוח והאמונה בצדקת הדרך, וככול שנקדים לדרוך פיזית ברגליים במקומות שאנו רוצים שיהיה לנו בהם שקט וביטחון כך ייטב.
התפכחנו והפנמנו שההתיישבות היהודית היא השכפ"ץ שלנו, היא המייצרת רצועת הגנה אמיתית והיא המאפשרת לצה"ל לפעול יום יום לסיכול טרור, שרק נולד וגודע אותו עוד בראשית דרכו.
התפכחות נוספת שלנו היא כלפי טובי אנשינו המשרתים בצה"ל וכוחות הביטחון העושים ימים כלילות, אך מרוב עשייה תובענית, שרשרת פיקוד ולויאליות למערכת ולממונים לא תמיד מצליחים לצאת מהקופסה ולבקר את תפיסות המערכת שאותם הם משרתים. צה"ל וכוחות הביטחון הם ציפור נפשנו, אך עלינו לשמור כל הזמן יכולת אמיתית לבקר גם אותם, מעיין צוות 'איפכא מסתברא' שלא תלוי ולא מחויב לאף גורם ולאף תפיסה, ויש לו היכולת לצעוק "המלך הוא עירום" במצבים הרלוונטיים.
התפכחות החוסן החברתי שלנו – מי שלא הבין עד כה שלפילוג בעם יש משמעות של החלשת הביטחון הלאומי, למד זאת בדרך הקשה ביותר. מי, שלא למד שהאחדות צריכה להיות הערך המוביל שלנו גם על חשבון פשרות, לא מבין מה זה עיקר וטפל בחיי עם ישראל בארצו. צערנו בארץ שלנו בדמנו נחיה, אבל אוי לנו אם זה יהיה מדמנו שגרמנו לעצמנו, כי אז פשוט לא נחיה.
התפכחנו מחלק ממשרתי הציבור שלנו, שלצערנו חלקם הגדול עובדים למען שימור מקום העבודה שלהם. לא שירות הציבור באמת עומד בראש מעיניהם, ובהתאם לכך איכות ומהירות השירות, סדרי העדיפות ואיכות קבלת ההחלטות למען הציבור.
לצערנו כולנו נפגעים מכך. חלקם של הנזקים גלויים ומיידיים, אבל רוב הנזקים אינם גלויים והולכים ומתפתחים ויוצרים פיחות זוחל עד שמתפרצים עלינו באופן כזה שידרוש טיפול מסובך וממושך. בדיוק כמו צינורות אינסטלציה לא מתוחזקים המתגלים רק כשיש הצפה גדולה והכל עולה. ובינתיים העם הנהדר שלנו מגיב מהר ומטפל.
התפכחנו מכך שמי ששונא אותנו בעולם ימשיך לשנוא, ולא משנה איזה מאמצי הסברה נעשה. מי ששונא אותנו תמיד ימצא סיבה למה לא להאמין. לכן בואו נתפכח ונפסיק לרדוף אחרי ההסברה המתנצל. צריך ללכת עם האמת שלנו בכל הכוח והעוצמה, כי זו ההסברה הכי טובה ולעשות את מה שצריך לעשות לטובת עמנו ללא התנצלות והסברה וממקום שקט ובטוח עם "אני מאמין" פנימי חזק ויציב.
העם היהודי בתפוצות התפכח ונחשף יותר לכמות האנטישמיות המקיפה אותו גם במקומות שלא ציפה שהיא קיימת.
המציאות הנוכחית איננה גזרת גורל. אפשר להתפכח ואפשר גם ליישם.
**
*** הכותב הוא סא"ל במיל' אליאב דיקשטיין, מג"ד ביחידה מובחרת, תושב ירושלים, יו"ר תנועת הרוב הציוני
