דו"ח העוני שמפורסם על ידי מינהל המחקר והתכנון בביטוח לאומי, חושף עד כמה המצב קשה עבור רבים בישראל. חשוב לציין כי רמת אי השוויון בהכנסות ושיעורי העוני ניכרים וגבוהים מאוד גם בהשוואה בינלאומית.
על פי הנתונים, בשנת 2022 חיו בישראל 1.98 מיליון נפשות מתחת לקו העוני, בהן 873.3 אלף ילדים ו-152.5 אלף אזרחים ותיקים, שמשקפים שיעורי עוני של ,20.9% 28.2% ו-,12.7% בהתאמה. לנוכח הרב ממדיות של העוני, המתבטא לא רק ברמת הכנסות נמוכה, אלא גם בממדים נוספים כבריאות ודיור, הטיפול בו חייב להיות הוליסטי ולכלול תחומי חיים רבים.
בחינת היקף ההשקעה ברווחה מלמדת כי המשאבים המוקצים להוצאות רווחה בישראל בהשוואה למדינות המפותחות הם מהנמוכים בעולם: בשנת 2022 היוותה ההוצאה הציבורית לרווחה 15.8% מהתמ"ג לעומת 22.4% בממוצע בOECD-, כשרק קוריאה ואירלנד מדורגות נמוך יותר מישראל.
בחינת ההשקעה האקטיבית לתעסוקה בישראל בהשוואה בינלאומית, מלמדת שגם באפיק זה ההשקעה בישראל נמוכה מאוד: ההשקעה הממוצעת במדינות המפותחות גדולה באחוזי תוצר פי כ-4 מזו שבישראל, וההוצאה למובטל באחוזי תוצר לנפש גדולה פי 2.5.
כלי מרכזי וחשוב נוסף לחילוץ מעוני הוא תשלומי ההעברה, והוא מסייע לאוכלוסיות החלשות שאינן יכולות להשתלב בתעסוקה או שכושר השתכרותן מוגבל. נדיבות מערכת תשלומי ההעברה בישראל נמוכה מאוד בהשוואה למדינות המפותחות: תרומת תשלומי ההעברה והמיסים לצמצום ישיר של תחולת העוני אינה גבוהה בהרבה ממחצית הממוצע ב-OECD. גם התרומה הישירה של תשלומי ההעברה והמיסים לצמצום האי-שוויון בישראל נמוכה בכשני שליש מהממוצע במדינות המפותחות.
המצב הכלכלי-חברתי העגום בישראל והיקף הוצאות הרווחה הנמוך, מחייב שינוי סדרי עדיפויות בתקציב והגדלת תקציבי הרווחה, ובכלל זה התקציבים המסייעים לשילוב בשכר הולם בשוק העבודה ונדיבות בהגדלת חלק מתשלומי ההעברה, למשל הגמלה להבטחת הכנסה בגיל העבודה.
