למרות שחג פורים בפתח, טורי זה ייפתח בבקשות סליחות ומחילות. הבקשה הראשונה תופנה לאכסנייה מופלאה זו ולשלושת קוראי הנאמנים, מאחר ונבצר ממני לכתוב את טורי הקבוע בשבוע שעבר. אמי היקרה חגגה 87 שנים להיוולדה והחגיגות הללו דרשו יותר תשומת לב מכפי שצפיתי (תודה מקרב לב לכל המברכים ולאלה שעוד יברכו).
מה גם שהתחוור לי שהטור הקודם עורר הדים רבים, וחלק מהקוראים חשו עצמם פגועים מצמד המילים “מיעוט קולני” ואף ידידי מיסייה ניר גרוסמן מיהר והגיב לי בטור הקדשה מיוחד, דבר שגרם לי להתרגשות עצומה, ובאמת שאיני כותב זאת בציניות או בקלות ראש. לטורו אתייחס בהמשך כמובן.
מאחר ואני הוגדרתי לא פעם בצמתים רבים של חיי כמיעוט קולני, ותמיד ראיתי בזה אות כבוד, לא עלה על דעתי שיש מי שייפגעו מכך, אבל בוודאי שאני מתנצל בפני כל אדם שחש עצמו נפגע מצמד מילים אלה. ברור שלא היתה לי כל כוונה חלילה לפגוע באיש.
את ההתנצלות האחרונה והחביבה עלי מכל, אני שומר לכל אוהבי האקשן, דורשי נטילת האחריות כביכול ושאר הפופוליסטים שדרשו את פיטוריו המידיים של זיו, וטוב שדרישתם זו לא נתקבלה.
באותה נשימה אני מאוד שמח שהגישה אותה הצעתי אני, היא זו שצלחה, וזיו הצליח להעלות את הקבוצה בזמן קצר מעל הקו האדום וכלל הקולות שקראו לפיטוריו נדמו. הטענה הכי מגוחכת ששמעתי מפי אחד מהקולות הבולטים שדרשו את פיטוריו של זיו היתה – “וואלה אם אנחנו לא עושים בלאגן ודורשים שילך הביתה, בחיים לא היה מצליח”. נקרעתי מצחוק.
אני יודע שזה ילדותי מאוד לומר, “אמרתי לכם”, אבל בינינו זה מה זה כיף, אז פרגנתי לעצמי אחד כיפי במיוחד.
הבשורות הטובות לאוהדים ולקבוצה התחילו במשחק מול חדרה, לא נזקקנו להמתין עד ינואר כדי לחזק את סגל השחקנים אלה הצלחנו להתחזק הרבה לפני. בלם העתיד של נבחרת ישראל, נועם מלמוד, חזר ישירות להרכב והשפעתו היתה מיידית. האיכויות של נועם שדרגו את מרכז ההגנה וכלל הקבוצה בעשרות מונים, ורק שימשיך כך בבריאות איתנה.
בכנות, איני סבור שהיה אדם כלשהו שסבר כי נועם ישוב לשחק, וחזרתו מחממת את הלב מעבר כל תרומה מקצועית. שני שחקני חיזוק נוספים הגיעו משורות קבוצת הנוער, ליאור קאסה וכארם זועבי, שניהם לא תוכננו להיות משולבים כשחקני סגל הקבוצה הבוגרת – בין היתר זכר לשילובו המהיר והלא מוצלח של אחמד סלמן – אולם מצב הקבוצה הבוגרת חייב שינוי חשיבה וגישה.
אחרי הפיאסקו במשחק מול אשדוד שהיה נוראי, חלחלה ההבנה לצוות המקצועי שיש לערוך שינויים מרחיקי לכת ולחזור לבסיס העקרונות שהביא את המועדון לגבהים בו הוא נמצא היום, קרי לחזור ולהסתמך על שחקני הבית, לתת את חולצת ההרכב למי שבאמת רוצה בה.
היכולת של המערכת והצוות המקצועי לשנות באבחה אחת את תפיסתה כדי לגרום למועדון לחזור למסלול הניצחונות ראויה לכל שבח הערכה והוקרה, כמו גם יכולתה לייצר יש מאין באמת שאפו ענק. גם הקרדיט המוצדק שניתן לשחקן הכי לא מוערך בדקות משחק בסגל, עומר אגבדיש, הביאו לזיו שכרו בעמלו ואין בי ספק שעומר יתפוס מקום של קבע בהרכב הקבוצה ויותר, אם רק ימשיך ביכולת שהפגין נגד חדרה והפועל תל אביב כפי שהוא יכול ומסוגל.
ההנאה שנגרמה לאוהדים מאיכות המשחק ברבע שעה הראשונה מול הפועל תל אביב, היתה עונג צרוף, ויש רק לקוות שהקבוצה תמשיך ביכולת הזו.
אבל גם אחרי כל השמחה על 7/9 הנקודות שצברנו בשלושת המשחקים האחרונים והעלייה מעל הקו האדום, צריך לזכור שמצבנו עדיין קשה מאוד בטבלה ויש להסתכל למציאות ביושר ובאומץ – נתקע לי בראש החיקוי הנהדר של ליאור אשכנזי בארץ של ניר דבורי – סגל השחקנים שנבנה בקיץ לא נתן את הפירות שציפו ממנו, ויש לבצע שינויים נדרשים מאוד בו לקראת ינואר הקרוב.
כמי שמכיר מקרוב את המערכת במועדון ובפרט את המערכת המקצועית ברור לי שהם יושבים על המדוכה כדי לשפר את יכולת הקבוצה וסגל השחקנים. יחד עם זאת לפעמים עין רעננה וחיצונית יכולה לעזור, וזה מה שאנסה לעשות.
בראיה כללית אין בשוק השחקנים הישראלי חיזוק שיכול לסייע למועדון בכלל – ובתפקיד הבלתי מאויש בסגל מאז שחרורו של בן אז’ובל לפני פתיחת הליגה חלוץ מחליף, שלושה שמות מבצבצים בכל זאת. הראשון תומר חמד, שאבוי לנו אם יגיע שכן מדובר כהגדרת מושגי עולם הכדורגל “כסוס מת” ששכרו מרקיע שחקים ואינו מתאים לשיטת המשחק של הקבוצה, בקיצר חבל”ז.
השני הינו סתיו נחמני שאינו מרבה לשחק בקבוצה אליה עבר והיה מבוקש מאוד בקיץ ע”י הצוות המקצועי ובחר בסוף שלא להצטרף – אופציה בעייתית שכן מדובר בשחקן שלא הפגין עד כה יכולת מרשימה כשחקן בוגרים, ולטעמי יש להניח לו.
השלישי הינו שובל גוזלן שאינו זוכה לדקות משחק רבות בהפועל חיפה, והוא האופציה הסבירה ביותר בשוק זה לטעמי.
ראינו איפה שמציאות גדולות אין בשוק הישראלי ולכן יש לפנות לשוק הזרים, מתוך הבנה שיש לוותר על אחד מהזרים בסגל, אבל יש לפנינו עוד 3 משחקים ועשרה ימים לפני פתיחת חלון העברות ויהיה עוד זמן לדון בכך.
לידידי מיסייה גרוסמן אקדיש את שמחתי שהוא עדיין רואה בעצמו אוהד הפועל ירושלים, רק מזכיר כי במהלך ולאחר האיחוד סיפר פעם כי מבחינתו הוא יכול לעבר לאהוד את עירוני ראשל”צ. אני מאושר לשמוע כי דברים אלה היו במסגרת עורבא פרח: ניר, שוב הביתה, מקומך ביציע לידי בשורה, ריק! שוב הביתה על מלא מלא, מחכה לך.
יאללה הפועל.
