יייווואאאווו איזה כיף לשבת ולכתוב את הטור הזה אחרי הניצחון המוחץ על מכבי פ”ת ורצף של 5 משחקים ללא הפסד, 4 ניצחונות ותיקו, וצבירת 13/15 נקודות בראן מטורף.
זה ממש היי בנטורל, על כך נוספה טפיחת השכם מצד האוהד העצום, ידידי כאח לי, המורה מכפר מולדת אורי אושנים כי עמדתי במילתי לזמנים טובים יותר – יותר מזה אנחנו לא צריכים.
אודה ולא אבוש כי כבר ביום ראשון חשתי עקצוץ למקרא טורו השני של ידידי מרטין ניר גרוסמן “יש לי חלום” קינג אשר הקדיש בין היתר לי הקטן, כמחצית מטורו, ולכתוב טור תגובה מיד, אך נמנעתי מלהיענות לדחף זה.
העקצוץ הנ”ל הפך לגירוד של ממש ביום שני כשהחליט חברי הטוב משכבר הימים מזכ”ל האו”ם אנטוניו שלמה חסיד גוטרש לזרוק אף הוא את כובעו לזירת הדיון בהפועל ירושלים, תוך שהוא זונח לרגע את קבוצתו העצובה והאהודה הגזענית.
רק נאמנות לאכסנייה מפוארת זו, וכמובן מנה גדושה של אנטי היסטמינים מנעה ממני להגיב מיד, כמו גם הזיכרון הנוסטלגי המתוק שאני מרעים בקולי במסדרונות המערכת את קריאת הקרב “אחד ויחיד שלמה חסיד” שלימים הוחלפה “בהייפה סלבה”, אולם את פינת המיני תיק תקשורת הזו – אחח איפה מיכה לימור כשצריך אותו וערוץ החינוכית בכלל – אשמור לחלקו האחרון של טורי, עניינים בוערים יותר לפנינו.
את סיכום הסיבוב הראשון פלוס משחק מגדיר טוב מכל הפתגם הארמי בהפוך “מבירא עמיקתא לאיגרא רמא”, 9 משחקים זוועתיים – גם אם לפרקים היו בהם ניצוצות של יכולת – ופיצוי של 4 משחקים מצוינים פלוס אחד – ריינה – של נטו מחויבות והקרבה למועדון.
המסקנות היחידות שניתן להסיק הן: אין תחליף לשחקני בית מחויבים שגדלו במועדון, ולשחקנים שרואים בלבישת חולצת המשחק של הפועל ירושלים התגשמות חלום, המקום הטוב ביותר בעולם עבורם, ותחושת המחויבות למועדון ואוהדיו!
בכל פעם שהצוות המקצועי ניסה להתחכם בדבר, נסות “מקצוענות יתר”, קיבלנו בראש, וכך גם יהיה בכל פעם – אם חלילה לא נלמד ונפיק את הלקחים בעתיד, נקווה שלמדנו.
כבר בתחילת השבוע קיבלו אוהדי וקברניטי המועדון בשורה משמחת, כשהתגלה שאדביו אדליי לא זומן לנבחרת ניגריה ולא ייקח חלק באליפות אפריקה. כך הותר כל הפלונטר של להישאר סדרת משחקים ארוכה עם שוער שני ושלישי בלבד, דבר מפחיד כשלעצמו, או לצרף שוער שכל עתידו מאחוריו, דבר הכולל הוצאה כספית נכבדה ופצצת אגו על הספסל לאחר תום חודש אליפות אפריקה.
בטח שאדליי – למרות הגול המגוחך שספג מול הפועל תל אביב והעצבים שהוא גורם לחלק מיושבי היציע בשחרור הכדור מידו/רגלו במשחק – בין 3-4 השוערים הטובים בליגה, וזה יתבטא להערכתי באופן ברור בהמשך העונה. רק לצפות ברובי לבקוביץ’ או גד עמוס או אוהד לויטה שהוצעו ע”י כמה מיושבי הקרנות במקום אדליי, כדי להבין שההחלטה להמשיך עם אדליי בחוזה ארוך טווח היה פנטסטית.
לאחר צבירת 15 נקודות מתוך 36 האפשריות, ומרחק של 5 נקודות ממקום בפלייאוף העליון, נראה כי עם חיזוק נכון ניתן יהיה להיאבק ולהצליח להגיע אליו שנה שנייה ברציפות. חלון העברות העומד להיפתח בשבוע הבא – בניהול נכון – יכול לסייע לנו רבות בהגשמת מטרה זו ואליו אתייחס:
בניית סגל הינה מלאכה מורכבת מאין כמוה – מה תקבל מהשחקן מבחינת יכולת על המגרש, מה מצבו הגופני ויכולותיו הגופניות, מה רמת התאמתו לשיטת המשחק הנהוגה, איזו יכולת הסתגלות לחברה חדשה יש לו, האם העקרונות ודרך העבודה הנהוגה במועדון תתאים לו, ועוד ועוד משתנים שלא קל לחזותם ולא תמיד ניתן לחזותם.
כשעקרונות אלה לנגד עינינו אומר כבר עכשיו כי להפועל – שכפי שכבר כתבנו “זכתה” בשלושה שחקני חיזוק (מלמוד, כארם, קאסה) הרבה לפני פתיחת החלון – סגל שחקנים מצוין שיש בו יותר מדי שחקנים ויש לדללו. מצד שני חסרים לסגל עוד שחקן-שניים עליהם נדבר בהמשך.
תחילה עם כל הצער שבדבר יש “לחתוך בבשר החי”: הראשון שיש “למכרו” זה יאו – שחקן מצוין אבל הראש שלו מזמן לא איתנו. יכולתו מאז פתיחת העונה אינה מזכירה ברמז את יכולתו בעונה החולפת.
חוכמת הבדיעבד הינה חוכמה קטנה מאוד, מן המפורסמות שיומיים לפני תום מועד העברות בקיץ קיבל השחקן הצעה מפתה מאוד מקבוצת הפועל ב”ש וכך גם המועדון כדי לאפשר מעבר זה. הצוות המקצועי “הפך עולמות” בניסיון למצוא מגן חילופי, אך משלא מצא, סירב לאפשר את המעבר.
אני חייב להודות כי בזמן אמת הסכמתי לחלוטין עם צעד זה. פועל יוצא של הדברים הוא שאחד השחקנים היקרים בסגל, אם לא היקר שבהם, לא הפיק דבר חיובי אחד לטובת המועדון. נראה שפרידה תוך קבלת פיצוי ראוי היא צעד בלתי נמנע.
השחקן השני שיש להיפרד ממנו הוא אמיר אריאלי, שהגיע בקול תרועה רמה כפרוספקט האיכותי שיבוא בנעליו של נועם מלמוד. להבנתי הצנועה כבר במחנה האימונים הבינו הצדדים שזה לא זה. שחר פיבן הוחתם, ואריאלי היה מועמד לעזוב כבר בסוף חלון העברות הקודם, ואין כל צורך לעצור מהלך זה.
ברור לי שמיד יקפצו קולות שישאלו – שחררת שני שחקני הגנה, את מי תביא במקומם? התשובה שלי לשאלה זו הינה ברורה: אין צורך להביא איש, בראיה צופה פני עתיד יש להשיב את נועם גרוס מגן ימין ושחקן הבית המושאל שלנו לפרויקט הכושל שניסינו במרמורק. עומר אגבדיש הוכיח בצורה אדירה בחמשת המשחקים האחרונים שיש על מי לסמוך ושגדל אצלנו מגן נפלא.
לחוששים מפציעות אזכיר כי שחר פיבן שיחק ויכול לשחק בעמדת המגן הימני, כך גם יוראי מליח.
עקב האכילס של חולית ההגנה שלנו, תרתי משמע, הוא באצ’ו. איני יודע האם אכן הוא אינו כשיר רפואית וסובל מדלקת בגיד אכילס. אין לצוות המקצועי אלא לבחון בשבוע שבועיים הקרובים, האם הוא כשיר לשחק אם לאו, ובמידת הצורך להחליפו בבלם היכול לשחק גם בעמדת המגן הימני.
זה המקום להבהיר כי גם אם באצ’ו כשיר לשחק, לטעמי מקומו בסגל כיום הינו בלם שלישי: בין הפער של 5 חודשים ללא משחק לבין השילוב הפנומנאלי של הצמד פיבן את מלמוד, אין תחרות.
החוליה הבאה בתור הינה חוליית הקישור: היחידי המועמד לעזיבה – כחלק מהפקת לקחי יאו – זה אופק ביטון. עפ”י הפרסומים השונים ישנן קבוצות רבות המשחרות לפתחו, ולמועדון נותר רק להשיא רווחיו מהעניין. גם לאחר מכירת ביטון – אם תתרחש – אינו רואה כל צורך לצרף שחקן נוסף לחוליה זו” אווקה, נידם, אלטמן, איינו, קאסה וסדריק מהווים שישה שחקנים איכותיים על שלוש עמדות ולטעמי די בכך.
החוליה הדורשת חיזוק הינה חוליית ההתקפה, דרוש חלוץ מחליף, הפייבוריט שלי הוא שובל גוזלן, כשגם פיטר אוניקאצ’י שקיבל אזרחות ישראלית לאחרונה זה שם מעניין מאוד. את מלוא כובד המשקל יש לטעמי לרכז בשחקן בדמותו של אלן אוז’בולט שיכול לשחק בכל תפקידי ההתקפה עם כישרון כיבוש מוכח בליגה, ובאופן שלא תיפרץ מסגרת התקציב על רקע שחרורם של יאו וביטון.
כמובטח אתייחס לטוריהם גרוסמן וחסיד:
ניר ידידי, תחילה תרשה לי להצטרף לברכות לאביך יצחק שימשיך בבריאות טובה, אריכות ימים, איכות חיים והכי חשוב שמחת חיים.
שנית, ניר, רשימת הדרישות שלך מזכירה לי רשימת דרישות ממקומות אחרים, איני נכנע לאולטימטומים! שב ללא כל תנאים מוקדמים! אין לי ספק שצפית במשחק הדרבי בו ניצחנו את היריבה העירונית ושאגת אל המסך ללא כל מחשבה. לא אני זה שצריך להזכיר לך שאהדה ואהבה למועדון כדורגל זו אהבה שאינה תלויה בדבר.
הדבר היחידי שאני יכול להתחבר אליו בטורך זה הכאב והצער האין סופי שלי אישית שמישל דיין היקר אינו חלק פעיל במועדון. לגבי שאר הפרסונות אומר כך: חלקם היו ונכשלו, חלקם נכשלו במקומות אחרים, וחלקם הארי כלל אינו מעוניין לקחת חלק כלשהו למרות שהדבר הוצע להם.
קיצר, חביבי, ממתין לך עדיין ביציע – בוא בלי חשבונות ותנאים.
(במאמר מוסגר: אין יותר מקום בהפועל ירושלים לבעלות פרטית גחמנית, סאסי הספיק לנו תודה – אתה מזכיר לי את העבד הרוצע אוזנו ע”י בעליו, גישה זו אינה הולמת אותך אם יורשה לי לומר).
חסיד ידידי האהוב, קודם כל – בעניין תקשורת הספורט הכללית ובעניין כותב טור באחד המקומונים – אני סבור שהראיונות של זיו אריה יותר מראויים ומעניינים, אין מדובר בתשובות גנריות של אחד מהסילבסים, רב”שים, כי אם באדם ישר העונה אמת. אם יש טענות כלשהן הרי שיש להפנות אותן למראיינים המוחים ששואלים שאלות די דביליות לטעמי.
ההנאה ששואבים רבים וטובים מראיונותיו די בה כדי שימשיך בדרכו המהנה.
ולדובדבן שבעניין הפועל ירושלים, ידידי – קטמון זה לא עלבון, כי אם פרק מפואר בהיסטוריה של הפועל ירושלים – שואפת להגיע לכל התארים שיש לכדורגל הישראלי להציע, כן זה אומר גביעים ואליפויות ובדרכנו גם נגיע לשם.
הפעילויות החברתיות המגוונות שלנו אינן פוגעות ביצר התחרות שלנו, נהפוך הוא, הן מזינות אותנו.
ולסיכום בכל הכבוד, אוהד קבוצה גזענית שחלק מהקהל שלה חרת על דגלו “טהורה לעד”, טוב אם ימנע מלהטיף לאוהדי הפועל על התנהגותם. שנאה ספורטיבית – וספורטיבית בלבד! – היא דבר מבורך, שמזין את יצר התחרות. במיוחד כשמדובר בפרסונה שעשתה ועושה כל מה שביכולתה כדי “לנגן” על כך.
ולכן, אסיים במה שכולנו יודעים שאנחנו מאחלים לאוחנה מאז ומתמיד,
וכן בברכת יאללה הפועל!
