ג בשבט התשפ”ד
13.1.2024
כניסת השבת בירושלים: 16:19
יציאת השבת בירושלים: 17:34
פרשת השבוע – פרשת ”וארא”
"ב וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ ג וָֽאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃" (שמות, ו ב-ג).
בהצהרה זו פונה ה' אל משה ובכוונתו להפקיד בידיו שני תפקידים שיקבעו את גורל עם ישראל: האחד, לדבר אל עם ישראל ולהסביר לו כי זה הזמן להיגאל מסבלותם ולצאת ממצרים. השני, לדבר עם פרעה כי יכיר באלוהי ישראל וישחרר את העם מעבדות לחירות.
אלוהים בוחר במשה, שליכולותיו הנדירות להנהיג, להוביל, להכיל, לתת דוגמא אישית, לגלות אומץ ואחריות – נחשף זה מכבר. למרות שמשה כבר בן 80 וכבד פה, הוא נבחר לתפקיד הכביר.
כאן באנו ללמוד שלא המחונן ביכולת דיבור, שתכליתה לשבות את לב ההמון, במליצות ובחלקת הלשון, המכוונות אל יצריו ורגשותיו של השומע – הוא זה שיקבל תפקיד כה אחראי. אלוהים בוחר במשה גם אם הוא חסר את היכולת לשכנע בצורה מניפולטיבית ולהעביר מסרים בדברי חלקלקות. ה' בוחר את משה על בסיס תכונותיו החיוביות, הנדרשות כדי לשכנע שני גופים עיקשים, חסרי יכולת הקשבה ולמידה. נדרשת כאן יכולת לשכנע את פרעה, המלך היהיר והשחצן ונדרשת יכולת לשכנע עם שהתרגל לסבל ולא מוכן אפילו להקשיב ולתת אמון במנהיגו החדש ובאלוהי אבותיו, כדי לשנות ולהשתנות.
בפרשה זו מעבירים אלוהים ומשה את פרעה ואת המצרים, סדרת מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד – שבע מכות מתוך העשר הצפויות. מסתבר שפרעה ביטא את תכונת העקשנות, כאחת התכונות הבלתי מנוצחות. אדם שבעקשנותו מוכן להרס ולחורבן, למוות של אנושות וטבע. הוא אינו מסיק מסקנות ואינו מפיק לקחים, גם כאשר לנגד עיניו מתחוללים מצבים הזויים וקטלניים. הוא מציב מנהיגות אטומה, שחצנית, אנוכית – בלתי אנושית. מתעקש ומסרב בכל פעם מחדש לשחרר את עם ישראל.
פרעה נעזר ומסתמך על אותם חרטומים – יועצים ושרים – שניסו לתרום להשבחת הרע והסבל של עם שלם. בקוראנו פרשה זו, מתקשים אנו להבין איך האנושות מסוגלת לחזור על טעויות גורליות המתאכזרות לאומה שלמה ולבני אנוש, בעינויים והבטחות שקריות. עם כל מכה, נקראים משה ואהרון לעתור אל ה' למען יסיר את המכה התורנית. פרעה מתחייב לשלח את העם אל חירותו. משהוסרה המכה: " וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרְוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה" (שם, ח יא).
זוהי המתכונת של פרשה זו.
אך, גם בני ישראל מגלים עקשנות, סרבנות וחוסר אמונה. מסתבר, שלהוציא את בני ישראל ממצרים, קל יותר מאשר להוציא את מצרים מליבם של בני ישראל. הם עצמם מטילים ספק בבשורת הגאולה. הם עדיין בוחרים להמשיך לחיות את חייהם תחת שלטונו העריץ של פרעה המוכר, חרף כל הסימנים, הנסים ותופעות הטבע המוזרות שפקדו את מצרים. העם מסרב לחירות, ולא מוכן לרדוף אחריה.
אפרים דרור בשירו "שלח את עמי", סיכם את ראשיתו של סיפור עשר המכות ועמלם הבלתי נלאה של משה ואהרון לשחרר את עם ישראל מעבדות.
שלח את עמי/ אפריים דרור
מהר, משה צווה פרעה:
שלח נא את עמי!
מיצוות האל אמור נא לו:
שלח נא את עמי!
קומה, לך נא
אל כבד הלב הרע,
צו לו בשמי:
שלח נא את עמי.
שיר זה מזכיר לנו את התנועה לביטול העבדות, שהחלה בבריטניה וארה"ב עוד במאה ה-18. תנועה חברתית זו פעלה לסיים את הסחר הבינלאומי בעבדים ואת העבדות עצמה. בתפקיד משה כיהן אז אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארה"ב שביטל את העבדות, חיזק את האחדות והוציא לחירות אומה שלמה.
Go down Moses
Go down Moses
Way down in Egypt land
Tell old Pharaoh
To let my people go!
Oh when Israel was in Egypt land
Let my people go!
Oppressed so hard, they could not stand
!Let my people go
