הוא היה קצין וג'נטלמן. מאמן ענק, אבל בנאדם לא פחות גדול. קשוח במגרש, אבל אבהי ומתחשב אחרי המקלחת. זה היה דרור קשטן ז"ל, מגדולי המאמנים הישראלים, שהלך לעולמו בגיל 79.
הוא השפיע על דורות של שחקנים וגידל שדרה של כוכבים. האמין בכדורגל התקפי ומהנה, אבל כזה שמתחיל בהגנה. אצלו שחקנים לא עשו קונצים, מנהלים עמדו בצד ושילבו ידיים, הכול נקבע לפי נקודת מבטו, וההישגים נערמו: אליפויות, גביעים, דאבלים, ריצה מסחררת באירופה וים של כבוד בכל מקום.
השאלה אם האפיל על הכריש דוביד שוויצר ז"ל, לא רלוונטית. הכדורגל משתנה וצועד עם הזמן, וכך גם שיטות האימון. כל אחד היה אגדי בפני עצמו, וכך נזכור את שניהם.
קשטן הצליח בכל מקום שבו עבד. בבית"ר הוא קטף שלוש אליפויות מלהיבות, במכבי דאבל מסחרר, בהפועל דאבל ועונה בלתי נשכחת באירופה. בכל מקום העריצו אותו והוא נתן כבוד לכולם. היתה לו אישיות שלא פוגשים כמעט. צנוע, פשוט ואנושי. תמיד ידע מאין בא ולאן הוא הולך וגם בשיא ההצלחה המשיך לעבוד בקצב גבוה, וכך גם חינך את שחקניו.
בדור שלו מאמנים כמעט לא יצאו לחו"ל, והיה ברור שזה לא בשבילו. קשטן היה ארץ ישראל היפה. גדל בכפר סבא, היה נשוי לצפירה שתיבדל לחיים ארוכים, וגם הבן שלו תומר הלך בדרכו והפך למאמן. חוץ ממשפחה לתפארת הוא השאיר חברים רבים טובים בכל מקום שבו ביקר.
בתקשורת הוא לא כל כך אהב לדבר, ולהוציא ממנו ראיון נחשב להישג מדהים. רק אחרי משחקים הוא דיבר קצת במסיבות עיתונאים, ורק בגלל שהיה חייב. "הבט", היתה המילה הראשונה שבה פתח את תשובותיו, אבל מהן המילים, עם כאלה הישגים.
נזכור אותו תמיד כאדם דגול שקידם את הכדורגל והדביק את כולם ברוח המיוחדת שלו. יהי זכרו ברוך לעד.
