זה עומד להיות אחד הטורים היותר קשוחים שכתבתי על הפועל, בשש עשרה וחצי שנות קיומה.
אני אהיה ישיר, מבלי למצוא חן בעיניי אבישי בלום כזה או אחר, גם כי הצליח להרגיזני בטורו האחרון, ולשם עוד נגיע בסייפא של הדברים.
אני יודע שדבריי הקשים שתיכף יבואו, נופלים על האדומים בשבוע איום ונורא, נקודה אחת מתשע, בשלושת המשחקים האחרונים, מה שמבשר לזיו אריה וללהקה בשורות רעות מאוד שמחזירות אותו ואת אוהדי הקבוצה כולה, בדיוק חודש אחורה, להפסד לאשדוד, משחק שחתם חמישה הפסדים רצופים של הקבוצה, ערב ה’מיני רנסנס’ שהתרחש בעקבות הניצחון על הפועל חדרה שלושה ימים אח”כ, במחזור העשירי.
בנוסף לכישלון המקצועי, סופרים אוהדי הקבוצה שלוש עזיבות, אחת מהן משמעותית וכואבת במיוחד, והיא של הקפטן לשעבר, אונדז’יי באצ’ו, ששיחק בהפועל מאז עלתה לליגה העל, ב-2021.
בואו לא נתפס לקטנות אם באצ’ו עזב בגלל אירועי המלחמה, או שמא גיד אכילס הפגוע הכריע, מה שבטוח, עזיבתו מצביעה דווקא על עקב אכילס, סוג של חולשה שעוברת הקבוצה בימים אלה.
יחד עם באצ’ו עזבו גם איתי זדה, אחיינו של עוזר המאמן ליאור זדה, שבהחלט נתפס כהבטחה, אבל משום מה לא מצא את מקומו בהרכב, והבלם אמיר אריאלי, שהיה טוב לנוער של ברנסלי האנגלית, אבל כנראה פחות טוב להפועל וגם הוא לא השתלב, במיוחד אחרי שובו של נועם מלמוד.
שני משחקים שיחקה הפועל בשלושת הימים האחרונים. הראשון היה בטדי במוצ”ש, נגד בני סכנין, משחק משמים עד כאב, שנגמר בתיקו אפס, ואמש בנתניה, משחק שהסתיים בניצחונם של היהלומים 1:2. הביטו שמאלה וימינה. הגנה, קישור והתקפה. מיהן הפיגורות שמשחקות היום בהפועל? האם ניתן להשוות אותם להפועל בדור של אלי בן רימוז’? אולי לאלה מהדור של מישל דיין? אולי לדור העזואים, הסלמנים, שי כהן ואופיר עמרם?
לא מיניה ולא מקצתיה. ישנם שחקני בית צעירים שמתחילים להשתלב, כמו מלמוד, אגבדיש, פרדה, אשטה וקאסה, אבל עדיין, אין נשמה, אין מנהיג בלתי מעורער, באצ’ו עזב, סרט הקפטן עבר לאווקה אשטה, לדעתי – חלש מקצועית, ופחות מזה, בעיני, לא רואה ממנו כריזמה.
בנוסף, בקבוצה אין איזון של שחקן בית ותיק כמו אופיר קריאף לצד עדי יונה הצעיר כמו שיש בבית”ר רחמנא ליצלן. אין להם את ויטור הותיק לצד אמיר ג’אנח של ב”ש, אין בעצם סמלים. וזאת בעיה קשה.
חלק מאוהדי הקבוצה מאוכזבים מאוד מההתנהלות המקצועית של ראשיה. אלה אינם עולים לשידור ב”רדיו ירושלים”, אינם מסבירים למה ואיך הגיעה הקבוצה לאן שהגיעה, ובעיקר אין מי שעונה להם לשאלת השאלות, יש או אין כסף לרכש?
ואם אין, למה אין?
האם עלויות השכר לראשי הקבוצה מקשות במישור המקצועי?
ושאלה חשובה נוספת: יש לקבוצה דובר? היכן הוא?
הקבוצה משחקת כדורגל לא שמח, היא כבויה, לטעמי היא מתנהלת כמו מועדון חברים סגור שהכניסה אליו כמעט ואסורה.
איפה הוועד המנהל? למה אוהד שרוף כמו אורי יצחקי, צריך לאכול את הלב, ממש כך אגב, אחרי כל הפסד או תיקו של הקבוצה? למה הוא צריך לשלוח אליי אישית הודעות כואבות מדם ליבו, אחרי כל מפח נפש כזה? ואני אוהב אותו ועונה לו בחום רב.
היו ליצחקי, ולשאר האוהדים, כבר תשעה הפסדים כאלה, ב-16 מחזורים! היכן הם יכולים להטביע את יגונם חוץ מאשר לכתוב טוקבקים ללא מענה בפייסבוק? האם שמעו ראשי הקבוצה את שריקות הבוז הצורמות מהיציע בסיום התיקו הביתי המאופס בטדי? ואפרופו טדי ומשחקי הבית, היכן העוצמה של אוהדי הקבוצה?
איש עסקים בעבר, שהיה מקורב מאוד להפועל המקורית, ובניגוד אליי ולאחרים התחבר מאוד למיזם, כתב לי בשבוע שעבר, “קבוצה שיודעת בשיא שלה להביא 5,000 צופים למשחק, לא ראויה להיות בליגת העל. למרות שאני קרוב רגשית למותג הפועל ירושלים, נכון היה שתשחק בליגה השנייה או השלישית. הם חייבים צופים ביציעים שיתנו את הבסיס למשחק עם קהל שדוחף. זה כמובן מסייע לכלכלת הקבוצה שחייבת למכור הרבה כרטיסים ומנויים”.
אותו אוהד מדבר על 5,000 צופים, סוג של נאיביות או חוסר ידע לנעשה ביציעים, מאחר ואינו ירושלמי כיום. ממספרים שקיבלתי אחרי התיקו עם סכנין, נאמר לי כי ביציע המזרחי, שבו ישבו אוהדי הפועל, הגיעו כ-1,866 צופים.
יהיו ודאי כאלה, שיתלהבו מהנתון הזה, דעתי שונה. אני זכיתי לראות את הפועל בימים טובים בהרבה, עם מספרים של עשרת אלפים איש במשחקים הגדולים, מה שהיום רחוק מלקרות, מעניין מאוד למה.
התשובות נמצאות אצל הקדקודים. המנכ”ל, אורי שרצקי, המנהל המקצועי, שי אהרון ואולי אצל האוטוריטה המקצועית, זיו אריה. הצרה היא, שהאחד מחזיק במידע צמוד לחזהו ואין לדעת אם יש או אין כסף לרכש, ואם יש אז כמה? השני, מחזיק במאמן שלא ייפול – ייתכן כי אם ייפול, אולי ייפול גם הוא. והשלישי, מחזיק בשחקנים ומלהטט בהם, עד כה בהצלחה לא רבה.
ואסיים את הטור הכי ארוך שהיה לי כאן במסגרת הזאת איך לא, בתגובה לאבישי בלום.
ראשית, אכן נפגשנו בהר חומה במשחק של הפועל, לפני שנים רבות. אכן אמרתי שאמא יש רק אחת, לא המצאתי כלום, ואכן אמרתי שמה שקובע הוא הרישום במשרדי ההתאחדות. אבל ידידי, עזוב את התאומות מהטור הקודם. אם תקנה סוזוקי, ותשים עליה סמל של מאזדה, היא תיהפך למאזדה? נו באמת.
כשהפועל נרשמה כהפועל, לא חלמתי שהיא עד כדי כך לא תהיה הפועל. שום “תנאים” לא נוספו. לא עליתי על שום עץ, אני פשוט לא בא לך בטוב. מעיר ומאיר צדדים שלדעתי משתדלים מאוד לכבוש ולכבות בקבוצה.
הפועל של היום, אינה קבוצה כל כך אהודה ברחבי הארץ, והאמן לי שיוצא לי לדבר עם אוהדים מחוץ לעיר. אז מה קרה שפתאום נטפלת לגילי ולקרחתי? זאת הצרה של הפועל היום? נו, בחייאת אבישי.
נ”ב. “כמה עולה לנו אלטמן”, הוא ציטוט חלקי מהפזמון המפורסם של שלמה ארצי, ‘כמה זה עולה לנו’. אל תבנה על מעבר לכך.
