בלתי נתפס שכבר עברו שנתיים מאז שחברנו הטוב רוני דיאון ז"ל, עיתונאי הספורט וההיסטוריון המהולל, איננו. הזמן עובר מהר, אבל רוני מאוד חסר.
האישיות יוצאת הדופן שלו, עצותיו החכמות, האנושיות שלו, השכל, הניסיון, הלב הענק. פשוט בנאדם שאין לו תחליף, וחבריו הרבים נותרו המומים וכואבים.
היום, חמישי, בשעה 11:00 בבוקר, בחלקת מנהרות עולם בהר המנוחות בגבעת שאול, תתקיים האזכרה שלו. דיאון זה מותג גדול, לא רק בירושלים אלא בכל מקום. ללוויה שלו בשיא משבר האומיקרון, בקור הירושלמי הבלתי נסבל של חודש ינואר ותחת גשם שוטף, הגיעו 250 איש. נשיא מכבי חיפה יעקב שחר, חבר אישי של דיאון, כיבד בנוכחותו את האירוע, בית"ר והפועל הוציאו הודעות אבל מיוחדות, וכל אתרי הספורט הגדולים דיווחו במקום גבוה על מותו של האיש והאגדה.
דיאון, בן 70 במותו, היה סקופר אדיר: עם רשימת מקורות בלתי נגמרת, ויחסי עבודה עם רובי ריבלין, אולמרט, פיני זהבי ושימעון מזרחי – הוא היה בנק של אינפורמציה. כתבנו בירושלים קראו לו ב"שירים ושערים", בתקופה עטורת התהילה שלה עם רייטינג בשמים.
חוץ מלהיות עיתונאי על, הוא גידל וחינך דורות של עיתונאים צעירים, והדריך אותם לנהוג בהגינות, בצניעות, ברוחב לב ולא להתעסק ברכילויות, הכפשות ופגיעה שלא לצורך במושא הסיקור שלהם.
היתה לו השקפת עולם וקילומטרז' ארוך, ואת תובנותיו הוא חלק עם כולם. היה לו חשוב מאוד לשמור על כבוד הזולת, וגם כשהיה צריך להעביר ביקורת, הוא חשב שהיא צריכה להיות מידתית והוגנת.
הספורט הירושלמי ספג מכה קשה במותו. נותר רק לשאול מדוע העיריה לא הנציחה אותו? למה אין ערב הוקרה, או קיר באצטדיון טדי? הרי כל כך מגיע לו. יהי זכרו ברוך לעד.
