א באדר א התשפ”ד
10.2.2024
כניסת השבת בירושלים: 16:44
יציאת השבת בירושלים: 17:58
פרשת השבוע – פרשת “משפטים”
בסמוך מאוד לקבלת התורה בהר סיני והכרזת החוקים של בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו, מגיעה פרשת “משפטים”. פרשה שבאה ללמדנו את משפטי התורה לפרטיהם, תוך הטלת אחריות על כל אחד ואחד מהקוראים והשומעים. התורה מפסיקה לספר את הרצף הסיפורי ומקיימת הפסקה מתודית-משמעותית. לא ניתן להמשיך הלאה את החיים לעבר העתיד, ללא חוקים. החיים היומיומיים זקוקים לחוקים.
הפרשה מפרטת חמישים ושלושה חוקים, העוסקים במשפחה, בעבודה, בחגים, בכשרות, בשבת, בשמירת הרכוש, בגניבות, בסוגי שומרים, ביחס הוגן לזולת – עוד ועוד מצוות ודינים רבים הנוגעים לתחום המשפטי והחברתי.
הציווי הראשון דן בסוגיית “עבד עברי”:
“א וְאֵ֨לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃ ב כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַֽעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם” (שמות, כא, א-ב).
זה הנושא הראשון, החשוב ביותר לחקיקה. האל, בדרכו הפדגוגית, רוצה להביא את העם לחירות משמעותית, תוך כדי הטמעת משמעות המושג “עבד” והקונוטציה שהוא מהדהד בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל – עבדים היינו במצרים. כל בני ישראל הם צאצאי עבדים, עפ”י ההיסטוריה שלהם והם בחזקת “עבד עברי” בהיותם עבדי השם, השומרים ומקיימים את מצוותיו.
לדעת חז”ל, התורה פתחה דווקא בענייני עבד עברי כדי להזהיר: אין לזלזל במשפטו של העבד ואין לדחות את דינו. אין להקדים ולטפל בסוגיות משפטיות אחרות, מתוך מחשבה כי דינו של העבד העברי משני ובסדר עדיפות נמוך יותר.
למרות שעניינו של העבד העברי איננו בגדר משפט, אלא בגדר חוק, יש להתייחס אליו כמו ליתר המשפטים, העדות והחוקים – כדי להוכיח שאנחנו עם נבחר, שקיבל את התורה, ומצווה לקיים את כל המצוות כולן, ללא יוצא מהכלל.
בימינו, מצווה זו איננה קיימת יותר, שהרי אין עבדים עבריים, אך נגזרות ממנה השלכות ומסקנות הנוגעות לצדק חברתי, הגינות, יושר, הזדהות עם הזולת, צמצום רמת הניצול ורדיפת הבצע והעלאת רמת המוסר, האחריות והרוחניות.
הבנת המסר של מצוות “עבד עברי” בזמנו ובזמננו, תלויה בהבנת הפרופיל של העבדות המדוברת. בעולם העתיק, עבדות הייתה עניין מקובל ונמשכה זמן רב. היה זה סוג של ענישה אותה גזרו על מי שהתדרדר לפלילים או מי שגורלם המר איתם והם נמכרו לעבדים – אנשים נטולי כוח, מעמד וזכויות יסוד. גופם ונפשם נמכרו לאדוניהם והם נסחרו בשוק כבהמות עבודה – אדוניהם מתייחסים אליהם בעריצות, אכזריות ורשעות.
התורה יוצאת חוצץ כנגד תפיסה זו של העבדות. היא מביעה מורת רוח ממעמדו של העבד המצוי. התורה מעניקה לו זכויות, ששומרות על צלם האנוש שלו, על כבודו המינימלי ומעניקות לו אופק לעתיד. התורה בדיני העבד מתנגדת לניצול המצוקות של מעוטי היכולת ובעלי הסטטוס החברתי הנמוך. היא רואה בעבדות פוטנציאל לשחיתות, רודנות, שליטה ועריצות.
לצדק חברתי מכוונת התורה. אין מתבטלים כליל העונשים על מעשים פליליים, אך יש שאיפה להלימה בין מעשה לעונש.
התבוננות מעמיקה במודל של “עבד עברי”, מראה שיש בו מסר התקף גם לימינו אנו. הענישה איננה רק נקמה בעבריין, אלא גם נועדה לשמש מסלול טיפולי לשיקום האסיר ושילובו חזרה בחברה. קניית עבד עברי, מחייבת את האדון להכניסו לחיק משפחתו בצורה מבוקרת ומחושבת. לעבדות, לפי פרשת “משפטים”, יש יעד שיקומי – להחזיר את האדם שחטא למסלול נורמטיבי, לכשיסיים לרצות את חובו לחברה כעבד.
סוגיית העבדות, הפותחת את הפרשה, מותירה אותנו פעורי פה ומוכי התפעלות ותדהמה, לנוכח סדר הדברים ובחירת התיעדוף – מהותה של היהדות, החירות עפ”י התורה – היא חירותו של העם הנבחר להיות עבד אלוהים ולא עבד לעבדים, ככתוב: “אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים” (דברים, ה, ו). יש צורך לטפל ולטפח את נושא החירות ורק לאחר מכן לגשת לסידור יתר ענייני החיים.
ובתפילת שחרית ובברכות השחר נמשיך ונברך:
“בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם שֶׁלּא עָשנִי עָבֶד”
“בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם שֶׁלּא עָשנִי שִׁפְחָה”
בשירו של עוזי חיטמן “אני העבד”, נמצא קורטוב, גם במילים וגם בלחן, של חיים התרים אחרי חירות ועצמאות, שחרור ופדות.
אני העבד/ מילים: עוזי חיטמן לחן: יורם חיימוב
אני העבד ניצב מנגד ואתה האלוקים מאור עיני
אני ההלך אתה המלך, האר לי את הדרך לפני.
כי הדרך שעולה לה עד למעלה אל ההר
מסתבכת והולכת מה צופנת לי מחר.
אם אדע מנין באתי, איך אדע לאן אבוא
גם משה הלך לארץ ונשאר על הר נבו
הנה הגעתי עד פי הבאר
אך מה לי התכלית בלי כד המים.
אני העבד שמאמין בדרכיך במעשיך
להרוות את צימאוני.
אני העבד ניצב מנגד
ואתה האלוקים מאור עיני.
אני ההלך אתה המלך
האר לי את הדרך לפני
כי אני עטוף קליפה כמו טיפה בתוך הים
והדרך רצופה היא וסופה הוא נעלם
אם אדע מניין באתי, לא אדע לחפש
גם משה על סף הארץ, לא זכה להיכנס
הנה הגעתי…
