נדמה כי עיריית ירושלים אולי תהפוך ב-5 השנים הבאות לסידור עבודה לא רע עבור בעלי התפקידים הבכירים, אך היא לא בהכרח תשקף את הלך רוחו והחלטתו של הציבור שמתגורר בירושלים. הסיבה – אחוזי ההצבעה בבחירות המקומיות 2024 שייערכו בירושלים עלולים להיות נמוכים אף מהתמונה הרגילה, ולהגיע הפעם לרמות מביכות במיוחד.
רבים בירושלים שואלים בימים אלה – מי בכלל מתמודד? אחרים, ובכן, לא תמיד זוכרים שיש בכלל בחירות בעוד כשבועיים. אם כך, אז מי כן יצביע?
ניתן להעריך כי ניצחונו של ראש העיר המכהן משה ליאון הוא ודאי לחלוטין. זאת מפני שלחברה החרדית בירושלים אין תירוצים ואין סיפורים – שם יוצאים להצביע באחוזים גבוהים.
מנגד, החברה הדתית, וכן מעט החילונים הדינוזאורים שעדיין לא נכחדו מירושלים, עלולים להופיע בקלפיות באחוזים שיגרדו את התחתית. מצב זה עלול להביא להרכב של מועצת עיר שתהפוך מכזאת שיש בה דומיננטיות חרדית, לכזאת שיש בה, ובכן, סופר-סופר-דומיננטיות חרדית.
ליאון, למי ששואל, מתמודד מול יוסי חביליו על ראשות העיר, ובצוותא עמם רץ גם המועמד חיים אפשטיין. ליאון צפוי לנצח כבר בסיבוב הראשון עם למעלה מ-40 אחוזים מהקולות.
אלא שבעניין הסיעות שייכנסו למועצת העיר, ייתכן ושוב תיווצר לליאון בעיה קשה – כפי שקרה בבחירות הקודמות שבהן מצביעיו לראשות העיר, הכניסו למועצת העיר את הרשימות החרדיות והשאירו אותו ללא ייצוג.
נוסף לליאון, הפעם – גם חביליו ורשימתו, וכמו כן סגן ראש העיר אריה קינג וסיעתו ואף סיעת התעוררות – כיום הגדולה ביותר במועצת העיר ירושלים – נקלעים לבעיה אקוטית, שעה שרבים מהמצביעים הפוטנציאליים שלהם נמצאים בחזית בעזה, או כלל אינם בתודעת הצבעה פוליטית ברקע מלחמת חרבות ברזל.
האם ירושלים תקבל מועצת עיר שמורכבת רובה מסיעות חרדיות? כשבועיים לפני הבחירות, עושה רושם שעלולים להישבר שיאים של אדישות ציבורית מקומית. תכלס, זה די מובן ברקע האווירה הלאומית הכללית.
