סיסמת הבחירות של ראש העיר ירושלים המכהן, משה ליאון, היא “היחיד שדואג לכולם”. סלוגן זה איננו רק רומז, אלא אף מבטא בקול רם את הגישה לפיה שאר הסיעות המתמודדות בירושלים הנן סקטוריאליות, בין אם מדובר בחברה החרדית בירושלים או הדתית או החילונית. אלא שבעוד שדי מובן כיצד פועל ליאון למען האוכלוסיות החרדיות ואף הדתיות בירושלים, כיצד בעצם הוא פועל עבור החילונים?
ומעל לכל שאלה בסיסית – האם בירושלים נותרו בכלל חילונים?
נדמה כי מבחינה מתמטית יבשה ודאי שנותרו בירושלים חילונים, אך מדובר בשרידים אחרונים של מה שהיה פעם פלג דומיננטי בעיר. כיום, לא סביר למצוא מסיימי צבא חילונים שמתכננים להישאר לגור בירושלים, כנ”ל לגבי זוגות צעירים. זה לא רק סיפור של מקומות עבודה או היתכנות דיור – כפי שלעתים טוען ליאון, אלא גם עניין חברתי שגולש לחיי תרבות, פנאי וחינוך. לירושלים אין כמעט מה להציע בסופי השבוע לחילונים – הציצו בתמונה כאן, כך נראו מרכז העיר ומתחם התחנה בערב שבת שלפני הבחירות.
ירושלים מכילה כיום בתוכה איזשהו גטו חילוני של מוהיקנים אחרונים ששרדו בה. כמעט כל חיי החברה, הפנאי, האהבה, והתרבות של החילונים, אינם יכולים לקבל מענה בירושלים, ולכן בין גילאי 21 ל-35 מתבצעות נטישות אינספור.
אם כך, מיהם בדיוק “כולם”, שמשה ליאון הוא זה שדואג להם? מה בעצם הוא מתכוון לעשות למען החילונים בקדנציה הקרובה שבה יכהן לאחר נצחונו הוודאי בבחירות הנוכחיות, נתמך בעיריית ירושלים על בלוק אלקטוראלי מבטון של מצביעים חרדים?
נדמה כי אם ליאון באמת מעוניין להיות “ראש העיר שדואג לכולם”, עליו להבין את הראש החילוני ואת צרכיו של הציבור הזה – כולל שבתות פעילות מבחינת היצע תרבותי וקולינארי. עליו למצוא מנגנון שיעודד יזמים ובעלי עסקים לפעול גם בשבתות, ולתגמל אותם על כך. כיום, ככל שבעל עסק בתרבות הפנאי חושב לעצמו כיצד להתפרנס בירושלים – הוא מתאים את עצמו לציבור שומרי הכשרות, ולכן מראש מקבל החלטה עסקית כי העסק לא יפעל בשבתות.
ליאון, אם הוא מעוניין להישאר ראש העיר ירושלים, במובן המהותי הרחב של בירה שמורכבת מפסיפס אנושי מפואר – ולא להתגמד לחד ממדיות של ראש עיריית גבעת שמואל או בני ברק – יהיה מוכרח להבין ללבו של המיעוט החילוני בירושלים ולספק עבורו את תנאי המחייה הסבירים למען המשך מגוריו בעיר.
