מחלוקת קשה התקיימה בין מלומדים שונים, האם אלברט איינשטיין אכן הגה את האמירה – “אי שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות”, אם לאו.
אולם על נכונות לא היה כל ויכוח,
ולכן לא ברור לי מדוע בחרנו שוב במשחק מול חדרה לשחק עם אותם מכשולים (חוזז, יאו, מיקום אחורי של איינו ואדליי). מלבד ארבע הדקות הראשונות וחסדי אל השיפוט הטוב, היה משחק עייף ומצ’עמם במיוחד, גם החמצות מסמרות שיער התקשו להעיר מי מקהל הצופים.
הגול שספגנו בתחילת המשחק לימד יותר מכל על חסרונו של פיבן וחולשתו של גלזר כמחליפו.
הוער לי כי אני “סתם יוצא” על יאו והוא משתפר לאחרונה ושאשים לב אליו. אכן, הבחנתי בשיפור נפלא אצלו בכישורי המשחק שלא הייתי ער לקיומם, אבל לצערי מדובר בכישורי במה בלבד. על הדשא, הדבר לא ניכר, ובעיטת אחד עשר המטר שנשרקה היתה הצגה בלבד, אבל לא נתלונן על כך.
לאחר פרסום טורי הקודם התקשר אלי ידיד ופנה אלי בשאלה “למה אתה כזה אנטי לחוזז?”, שאלתי אותו האם יש לו מעט פנאי (לא יותר משעה) ואם כן שיצפה בבקשה בכל השערים שספגנו מאז החזרה מהפגרה הארורה בדגש על האגף הימני ושנשוחח לאחר מכן. הוא נעלם ורק אחרי מספר ימים ענה לי טלפונית. ברצותו לשמור מעט מכבודו האבוד טען: “אבל הוא כוכב!!!”.
האמת, הצחיק אותי טיל, נזכרתי בגיל 12 – אבי אלקובי המאמן הנהדר תפס אותי ואת חגי קול במגרש מאחורי בית הספר דנמרק ואמר לנו “כוכבים יש רק בשמיים. לא תתחילו לרוץ ותפסיקו לעשות פוזות – את שניכם אני אעיף הביתה”. התיישרנו מהר (זכינו באליפות באותה עונה), מה שלמדנו בגיל 12 חוזז כנראה לא למד עד היום, וחבל.
אין פרפרזה מתאימה יותר לאדליי חוץ מהפתגם, “אדביו נתן, אדביו לקח יהא שם הבירטוז מבורך”, הצורך לנער אותו בולט וחבל שלא נעשה. תחושת החמצה גדולה מלווה אותי אחרי המשחק מול חדרה, מאחר וזה מסמן את תום הליגה עבורנו, נסתם הגולל על סיכויי העפלתנו לפלייאוף העליון (אני יודע יש עוד סיכוי תיאורטי קלוש, שלא יתממש) ליגה לא נרד, פשוט גרועים פחות משאר היריבות לתחתית.
העניין היחידי שנותר לפני שנוכל “ללכת לים” הוא גביע המדינה, ועליו יש לתת את מלוא המשקל, אין ספק שנתניה משוכה קשה, אבל הם הצליחו לסבך עצמם במאבקי תחתית וצריך לנצל זאת. בהתחשב בפציעתו של אופק וחזרתו של אלמגור לסגל מצד אחד, ומהצד השני חולשת מרכז ההגנה של נתניה – מצריך לטעמי נקיטת סגנון משחק שונה בה פחות זיו נוהג להשתמש שהיא ה-442.
“קללת החלוצים הבלתי מוצלחים” – להוציא חריגים ויחידי סגולה כמו אגאדה ושמש – עדיין רודפת אותנו. ילה וסוני לדאבון לב אינם שונים מעדן שרם, רן יצחק ודומיהם. דווקא ציוות של השניים במרכז הגנת נתניה החלשה יכול לסייע לנו הפעם, ונקווה שהליגה לא תסתיים לנו כבר בתחילת מרץ.
****
נוער:
בחמישי האחרון התקיים הדרבי הקטן בינינו לבין נורדיה במגרש בהר חומה, משחק שהבטיח הרבה נוכח ניצחונה של נורדיה על קבוצת הנוער של הקבוצה השולית בעיר רק שבוע קודם.
הגעתי לצפות בתקווה ליהנות מדור ההמשך ולבחון האם יש לנו שחקנים שיוכלו להשתלב בעתיד בקבוצה הבוגרת, אולם אכזבה מרה נכונה לי. אמנם ניצחנו 0:2, אבל הרמה היתה מאוד נמוכה. כאשר כארם – שהוא רמה אחרת בפני עצמו – נכנס, מיד הביא את השינוי והניצחון. לצדו ניתן לציין את השריד האחרון של “דור הזהב” אחרון שנותר לנו מתינוקות גדי כרמלי – שעזב אותנו “בטריקת דלת” לפני 3 שנים – אבישי צוריאל, נדים וראסנה ורז יחזקאל, שהפגינו יכולות שניתן לבנות עליהן.
לצערי, בשנתונים תחתם איני מצליח לזהות פרוספקטים מעניינים. נראה שאחרי “דור הזהב” של כרמלי, אנו עתידים לחוות בתחום שממה וציה, והלוואי ואתבדה. בצר לי פניתי לשנתון נערים א’ ושם באופטימיות זהירה גיליתי את נתנאל שפראו שייתכן ויוכל להוות עתודה כלשהי.
****
תקשורת
את הניתוח לרגרסיה שעובר ערוץ הספורט במוצר הקלוקל שהוא מגיש לנו, אדחה לפעם אחרת, כמו גם את התיאור על המבוכה שנגרמת לפעמים מאי אלו צחקוקים של שרון פרי, אבל יהיה קשה בכל זאת להתעלם מהברווז שפשוט לו עבר בשבוע שעבר על המסך, עת בישר לנו ערוץ הספורט כי שי אהרון מועמד להחליף את אלמוג כהן בעמדת המנהל המקצועי של מכבי נתניה. מה אומר, העורך של הטור הזה נוטה לעיתים לשמרנות יתר, לכן רק אסתפק ואכתוב כי מדובר בספין, למרות שבראשי חולפות על “הידיעה” הזו, גם מילים נוספות ובצורות מגוונות.
את פינת הד”ש עם שיר אבקש לנצל לברכה אישית שלי לחבר קרוב אהוב ויקר, איש הגדר, השבאבניק, טנור היציע הלוא הוא ירון גרייבסקי המופלא שחגג השבוע 49 חורפים. ירון אוהד הפועל בכל רמ”ח איבריו ושס”ה גידיו מינקות, וזכות היא להיות חברו מזה ארבעה עשורים לערך. מי שמכיר את ההתכתבויות בינינו ברשתות החברתיות השונות, כנראה למעלה ממשוכנע שאנחנו “צהובים” זה לזה, לא מסכים איתו בערך על כלום, וכיף גדול עבורי להטריל אותו, להיות מוטרל על ידו, לעלוב בו, ולספוג עלבונות ממנו, ובאופן כללי להתחרקש איתו. אבל מי שמכיר את ירון באמת יודע איזו נשמה אדירה הוא, מלא אהבה חברות ונתינה בלתי נגמרת. מאחל לך את כל הטוב שבעולם ואוהב אותך מאוד.
אקנח באנקדוטה קטנה: לפני שנים רבות, רק בתחילת הקשר של ירון עם רויטל בת זוגתו היום – היא מלאך שרת המתהלך על פני האדמה – נפגשנו לשתות קפה ולמלא טורי טוטו. השיחה גלשה כמובן למה נעשה בכספי הזכייה, סוכם בינינו מיידית שאנחנו קונים את הפועל מסאסי ומצילים את המועדון. רויטל העיפה בנו מבט מזועזע ואבחנה: “אתם עם ההפועל שלכם צריכים אשפוז דחוף באיתנים”. כמדומני האבחנה הזו עדיין מדויקת עבורנו וטוב שכך, נתראה בטדי בשבת, יאללה הפועל!!!
