בעידן נתניהו ומקורביו – אין טעם להקים ועדת חקירה לאירועי ה-7 באוקטובר

במדינה שבה ממילא אין כבוד וכל ערך למוסדות אכיפת החוק ו/או ועדות חקירה, אין כל טעם וכל תועלת בוועדת החקירה שנועדה לחקור את אירועי ה-7 באוקטובר
צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

הפושים החמים של “ירושלים online” >> לחצו להורדת האפליקציה

כידוע לוועדות חקירה למעשה אין “שיניים”: אין להן סמכות לחרוץ גורל של מי שנמצא אחראי. סמכותן מוגבלת להסקת מסקנות ומתן המלצות. אלה טובות ויפות במדינה שבה אנשי הציבור למיניהם, מרכינים ראש ומכבדים, גם את הוועדה וגם את מסקנותיה/המלצותיה. בלי זה אין כל טעם בהן.

תגובת “אנשי נתניהו” לדו”ח הוועדה שחקרה את אסון מירון מובילה למסקנה שעדיף ומוטב שלא להקים ועדת חקירה לאירועי ה-7 באוקטובר ולא להמתין למסקנותיה. אלה, עוד בטרם הספיקו לקרוא ולהפנים את מסקנות ועדת החקירה לאסון מירון, כבר הוציאו “תגובה” – שלמעשה מכפישה את חברי הוועדה ומטילה דופי באחד מהם.

המצער הוא שאיש לא באמת הופתע מ”תגובה” זו: מדובר במדינה שבה ראש הממשלה השריש תרבות שלמעשה מבטלת מראש, אפילו בזה, לממצאים ולמסקנות של מוסדות אכיפת החוק והביקורת למיניהם. עוד במהלך חקירתו בשורה של עבירות פליליות חמורות, הוא הכריז מראש ש”לא היה כלום; אין כלום ולא יהיה כלום”. הוא כבר שפט את עצמו. בכך גם הכריז מראש, שאם מישהו יחליט ש”כן היה”, אזי אפשר להתעלם ממנו כלא היה. כך הכשיר מראש את הקרקע לתקיפת בית המשפט ה”סמולני” אם וכאשר יעז להרשיעו. עד אז הוא נוקט בסחבת שמטרתה היא לבטל ממילא את מה שייגזר: הרי עד שיינתן פסק דין, כבר לא יהיה טעם בתוצאותיו.

תרבות קלוקלת זו של הבעת זלזול מופגן במוסדות אכיפת החוק והביקורת, הוטמעה עמוק אצל “חבריו” (ספק אם מישהו מהם באמת סובל אותו וניכר שכל אחד מהם דואג לעצמו). אותה תמונה שתיזכר לדיראון עולם בבית המשפט בפתח משפטו מדברת בעד עצמה. גם אלה איבדו את כבודם האישי וביטלו מראש את הכבוד המתחייב לבית המשפט.

גם מבחינה מעשית אין טעם ואין צורך בוועדה זו, שכן מסקנותיה והמלצותיה צפויות מראש. בכל הנוגע לראשי הצבא וזרועות הביטחון – אלה כבר הודו בכישלונם וגם התחייבו לשאת בתוצאות האישיות. כבר הבעתי דעתי שכל בחישה במחדליהם, לא רק מיותרת, אלא גם תגרום לחמאס “לחגוג”, וכי ממילא דווקא להם צריך לסלוח ואפילו לעשות הכל כדי למנוע מהם לנטוש את תפקידם, למעשה אותנו. הם כבר “פיצו” – ובגדול. החשוב בזיקה לאלה הוא להסיק את המסקנות המתחייבות וכבר נערכים תחקירים ובפועל כבר נלמדו הלקחים ואיתם גם כבר מתבצעת היערכות אחרת לגמרי מפני הבאות.

לעומת אצילי נפש אלה, הדרג המדיני מתעקש, לא רק שלא ליטול אחריות, אלא גם ממש להכפיש את זרועות הביטחון. לכן, לכאורה, ועדת החקירה נדרשת כדי לדון ולברר את אחריות הדרג המדיני. בכל הכבוד הראוי לחברי הוועדה, לא צריך את “חוכמתם”, גם לא בזיקה לדרג המדיני: על בסיס מה שכבר פורסם וידוע (כל וועדה יכולה להשתמש באלה) ועל בסיס מושכלות יסוד של אחריות ציבורית, אחריותו של הדרג המדיני ברורה מאין כמותה.

הרי, אם לא היה חמאס – לא ניתן היה לבצע את המתקפה הנוראה. מי שבאמת בנה את החמאס הוא נתניהו, וזאת באמצעות הכספים שאפשר להזרים ממש לידי החמאס. כך נבנה למעשה צבא שבו משרתים עשרות אלפי חיילים מיומנים, שלא היו משרתים שם בלי כסף. כך גם לא ניתן היה לקנות כמויות מטורפות של נשק ולממן את חפירת המנהרות. על זה נוספה גם אותה קונספציה מטופשת מאין כמותה בדמות “החמאס מורתע” ו”שקט ייענה בשקט”. בכך הרדים בעצמו את ראשי הצבא וזרועות הביטחון.

הטענה הנוספת של נתניהו היא “לא ידעתי”, זו שלא יכולה לשמש אפילו לא תירוץ עלוב כדי לפטור אותו מאחריות. גם אם היה קמצוץ של אמת בתירוץ עלוב זה, הוא והשופרות שלו שוכחים את הכלל המשפטי הידוע לכל הדיוט, דהיינו “אי ידיעה אינה פוטרת”. תפקידם הוא לדעת. בשביל זה משלמים להם.

התוצאה הצפויה היא, שאין ועדה “שפויה” שלא תטיל את מלוא כובד האחריות דווקא על הדרג המדיני ובראשו נתניהו. ואחרי כל זה ממילא תגובתו הצפויה של נתניהו תהיה דומה לזו הנוגעת למסקנות הוועדה שחקרה את אסון מירון.
זה מוביל למסקנה שנזקה הצפוי של ועדה כזאת יהיה רב מתועלתה.
איש אינו יודע מתי בכלל תקום (“אחרי המלחמה” שאיש לא יודע להגדיר את סופה) וברור שעד לפרסום המסקנות והמלצות יחלפו עוד שנים רבות. בתוך זה ייגרם בזבוז אדיר של משאבים. הגרוע מכל יהיה שבמשך כל השנים שיחלפו עד אז ייפגע תהליך ההבראה שאנו זקוקים לו כחמצן ולמעשה המצב רק יחמיר: כל “החכמים”, אלה שתמיד יודעים יותר טוב מכולם, יטילו דופי והכפשות זה בזה ונחזור מייד לאותו שסע חמור שחשבנו שחלף עם פרוץ המלחמה.

 אז תחסכו מאתנו את כל זה. תנו לחיות בשקט.

*****

עו”ד קובי קמר

**הכותב, עו”ד קובי קמר, הוא מומחה למשפט פלילי

שיתוף
שיתוף

ירושלים-online הוא אתר דעות וידיעות המסקר את החיים בירושלים בעין כנה וישרה.
מול עולם של תקשורת מוטה, לעתים בעלת אינטרסים פוליטיים ומסחריים, שבו צפה וחוזרת עיתונות שטחית בסיקור החיים בעיר,
מביא ירושלים-online את המציאות כפי שהיא, לעתים בצד הימני של המפה, לעתים בשמאלי, לעתים מזווית חילונית, ולעתים דתית,
הכל דרך נבחרת של כותבים וכותבות ללא פחד וללא כל כוונה לחשבן לאינטרסים כאלו ואחרים.
האינטרס היחיד – שיקוף האמת והמציאות בנושאים של דת ומדינה, ביטחון אישי וצבא, יחסי חילונים-חרדים, יוקר המחייה,
שיקוף המציאות והאמת של ירושלים