ו באדר ב התשפ"ד
16.3.2024
כניסת השבת בירושלים: 17:12
יציאת השבת בירושלים: 18:24
פרשת השבוע – פרשת "פיקודי"
מדי תחילתה של שנת לימודים חדשה, לאחר עטיפת הספרים, קניית הילקוט החדש, הכנת היומן והמחברות, העתקת מערכת השעות ועוד, יתחיל פסטיבל ההרשמה לחוגים. לחוג יצירה ולחוג אומנות, לחוג תפירה ולחוג קדרות, לחוג רקמה ולחוג צורפות, לחוג נגרות ולחוג צילום. אל כל אלה ואחרים יגיעו הנרשמים מגדול ועד קטון, ישתבצו לכל אשר נטיית ליבם תוביל, ותממש את החוויה בה בחרו. וזו תמלא את שעת הפנאי בהעשרה, התפתחות והעצמה אישית. חוויה שתיתן ביטוי לכל ניצן של כישרון ויכולת הנמצאים באדם.
בנושא זה עוסקת, בין היתר, הפרשה האחרונה בספר שמות – פרשת 'פיקודי'. הקמת המשכן, תיאור בגדי הכהן, כלי המשכן – כל אלה הוקמו בציווי האלוהי, ובכישרונם הענק של אותם ואותן בעלי יכולת יצירה, המצוידים ב"חכמת הלב" – ביטוי המגדיר כל ברוך כשרון ויצירתיות, כמו בצלאל בן אורי, בן חור, אהליאב בן אחיסמך, שתרמו מכישרונותיהם בהם בורכו משמיים.
המושג "חכמת הלב" חוזר על עצמו ומעורר את השאלה: מדוע חוכמתם של האומנים המוכשרים מיוחסת ללב? בדרך כלל החוכמה מיוחסת אל המוח, ואילו הלב הוא מקום הרגשות. התשובה לשאלה זו, טמונה בהבנת הדרך שבה נבחרו האדריכלים האחראים על בניית המשכן. כך סיפר משה לעם על בחירה זו:
"וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהוָ֖ה בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃ וְלַחְשֹׁ֖ב מַֽחֲשָׁבֹ֑ת לַֽעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃ וּבַֽחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַֽחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַֽחֲשָֽׁבֶת׃ וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן׃ מִלֵּ֨א אֹתָ֜ם חָכְמַת־לֵ֗ב לַֽעֲשׂוֹת֮ כָּל־מְלֶ֣אכֶת חָרָ֣שׁ ׀ וְחֹשֵׁב֒ וְרֹקֵ֞ם בַּתְּכֵ֣לֶת וּבָֽאַרְגָּמָ֗ן בְּתוֹלַ֧עַת הַשָּׁנִ֛י וּבַשֵּׁ֖שׁ וְאֹרֵ֑ג עֹשֵׂי֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה וְחֹֽשְׁבֵ֖י מַֽחֲשָׁבֹֽת׃" (שמות, לה', ל-לה). ואל בצלאל ואהליאב בן אחיסמך הצטרפו אנשים נוספים שסייעו בבניית המשכן וכליו: "וְעָשָׂה֩ בְצַלְאֵ֨ל וְאָֽהֳלִיאָ֜ב וְכֹ֣ל ׀ אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֗ב אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֜ה חָכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַֽעֲשֹׂ֔ת אֶֽת־כָּל־מְלֶ֖אכֶת עֲבֹדַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהוָֽה" (שם, לו', א).
מפסוקים אלה נראה כי חכמת הלב היא תכונה הקודמת לחוכמה. היא פוטנציאל שבא למימוש כאשר מוענקת לאדם החוכמה, התבונה והדעת. זו חוכמה שנובעת מהרצון להרגיש את הזולת, לעשות למענו, להיטיב עמו ולהזדהות אתו. חוכמה כזו נצרכת לבניית המשכן, שכן אלוהים אינו מתגלה בכישרון, אלא בליבו של האדם.
אדם שאינו "חכם לב" בעצמו, גם אם יצטיין בחוכמה ובכישורים הנדסיים, עדיין לא יהיו לו הכישורים הנדרשים לבניית המשכן. בקירות המשכן, בהיכלו, בכליו, ברהיטיו, בפרוכת, בבגדים ובכל יתר התשמישים, שזורים רחשי לב, רגשות, רוחניות, טוהר וזיכוך נפשיים. לא הבטון, העץ והמלט בונים את המשכן, אלא משאבים רוחניים היוצאים מליבו של היוצר.
זה מה שיעשו החוגים השונים אליהם יירשמו כל אותם נרשמים בתחילת שנה – ולאורך חייהם. משהו ברוחם ייגבה. נשמתם תתפתח ויתמזגו בה חומר ורוח, חומר ודמיון, שיתוף, אהבה, סיפוק ורגשות.
לדעת אלברט איינשטיין, אחד המנועים החזקים ביותר הדוחפים את האדם אל האומנות, היא השאיפה להימלט מחיי יום-יום גסים ומכאיבים, ומכבלי תאוות אישיות שהינן בר חלוף. ניתן לומר שבאירועי הקמת המשכן, נולדה האומנות. נוצרה ההזדמנות הראשונה לתת ביטוי למחשבות, לרגשות, להתלהבות ולחלומות להתגשם.
לשיטתו של המחזאי והסופר הבריטי, ג'ורג' ברנארד שאו, אלוהים יצר את העולם כאומן וזאת הסיבה מדוע העולם צריך ללמוד מהאומנים.
ובמסר פילוסופי וחשוב לחיים, מסתיימת הפרשה ומסתיים לו ספר שמות. החיים דורשים מאתנו מיומנויות שונות, כישורים מקצועיים, המתפתחים אט-אט, אך ללא "חכמת הלב", חכמת הצרוף של אדם לאדם, המשכן לא יעמוד, הוא יקרוס ויתמוטט.
והמשכן הוא המטפורה הקדושה ביותר לחיינו מאז ועד עולם. רק "חכמת הלב" תבטיח את האיזון הנכון בין האיכות המרבית ובין החיבור האנושי של יצירת האומנות אל הלבבות.
פרשת 'פיקודי' חותמת את ספר שמות בפרקי אומנות נעלים, בעלי משמעות נדירה. את חוכמת הלב של שני האומנים והיוצרים בני זמננו, שלמה גרוניך ומתי כספי, אפשר לפגוש בשירם "ציור" – שיר המבטא רגעי יצירה והתעלות מונומנטליים – המבוגר שחוזר להיות ילד. הדמיון מוביל לשיר בעל לחן מפותל, המשרטט תחושות של אומנים, כאילו הם מציירים מילים במוסיקה – מוסיקה מקורית וחד-פעמית.
ציור
מילים: שלמה גרוניך
לחן: מתי כספי ושלמה גרוניך
ים כחול, סירה ונשר
שמש זהב אדום.
עינים קטנות מסתכלות וחוקרות
מציירות לי את כל העולם,
פי רי פי פי…
בית עם גן ושובך יונים
וילדה בשמלה של פרחים.
אבא ואמא, אני שם באמצע,
מטיילים לנו עם כוכבים,
פי רי פי פי…
עפיפון וציפור,
אווירון בשמים
ולוין,
אלוהים זה רחוק,
זה רחוק.
ופתאום אני הילד,
שחי מחדש בעולם של צבעים,
מצייר לי את כל העולם.
חי מחדש בעולם של צבעים,
מצייר לי את כל העולם,
פי רי פי פי…
אה…
