הטור הזה לא בא ללעוג חלילה להפועל ירושלים על ההדחה האומללה מאירופה. הבעלים מתן אדלסון בעונת הרוקי שלו עושה את כל הטעויות האפשריות, אבל אפשר לקוות שילמד מהן וישתפר.
אדלסון הוא בחור חביב ונאיבי. לחשוב שרק בגלל שיש לו כסף אירופה תיפול לרגליו, זה לחלום בהקיץ. הוא מינה מנהלים לא מוצלחים, גל מקל ויונתן אלון, ונכנס לקרבות אגו מיותרים עם מכבי, ובכך חפר לעצמו את הבור.
כל מיני דיבורים מיותרים על היורוליג, כאילו לא סופרים את הליגה הישראלית, הביאו לכך שכאן בארץ ירושלים נקלעה לעונה קטסטרופלית, כשרק במוצ”ש היא חטפה 30 הבדל בבית מול הפועל תל אביב במשחק שאותו היא היתה חייבת לנצח.
החתמתו התמוהה של המאמן קנצוריס, במקום דז’יקיץ’ שברח בגלל המלחמה, היא רק קצה הסימפטום. הסיפור הוא שירושלים כיום היא קבוצה לא מנוהלת, והכול מתנקז לבעלים, שהוא עדיין ילד, אבל נושא באחריות מלאה להתרסקות.
במקום להציב שלט חוצות בתל אביב “מכבי, אנחנו מוכנים”, אדלסון היה צריך להגיע להשתלמות בהיכל נוקיה וללמוד את המקצוע. במקום לקנות את הפועל ירושלים, בשלב ראשון היה צריך לקנות 20 אחוז ממכבי, להיות בעלים שקט, נוכח-נפקד, ללמוד מה זה כדורסל אירופי, מה זה ליגה ישראלית, ואז כשהוא מרגיש בשל, לקנות לעצמו קבוצה ישראלית.
צריך רק להסתכל על המשחק המקביל של מכבי נגד וילרבאן. למרות שמדובר ביריבה נחותה מכבי באה מפוקסת. גם כשנקלעה לפיגור 10 ברבע השלישי היא התאפסה וידיעה להשיג ניצחון שקריטי להמשך המאבקים על הפליי-אין.
ירושלים לעומת זאת לא מפוקסת בראש, וזו עיקר הבעיה. במקום לחלום על היורוליג, סמנו קודם כל את הליגה הישראלית. במקום לרוץ ולהיפגש עם ברצלונה וריאל ולפרוס בפניהם את החזון, תחשבו איך אתם מגיעים לשלבים הגבוהים בבי.סי.אל ולא מודחים בבושת פנים לפני פורים.
יש לקוות שמתן אדלסון שחטף השנה כמה סטירות מצלצלות יקיץ משנתו. שבשנה הבאה נראה פה קבוצה פייטרית שנלחמת על כבודה ולא קבוצה עשירה ושבעה שחושבת שהיא עושה רושם על מישהו.
להתבזות ככה בשנה הראשונה זה עוד נסלח. בשנה הבאה זה כבר סיפור אחר לגמרי.