ההתנהלות של הדרג המדיני במהלך מלחמת ‘חרבות ברזל’, לצד העצב הגדול על כך שעסקה לשחרורם של 134 החטופות והחטופים לא יוצאת אל הפועל, מובילה כמעט אוטומטית למחשבות על הנווט השבוי רון ארד. מאז נפילתו בשבי בחודש אוקטובר 1986 היו מספר הזדמנויות להשיבו, אך ארד נטתר הרחק מאחור וגורלו לא נודע עד לימים אלו.
פרופ’ אמיתי זיו, מנהל בית החולים השיקומי ‘שיבא’ בתל השומר, טייס לשעבר ובן מחזורו של ארד, התראיין השבוע בתוכנית לרדיו 103 FM ושיתף בתחושותיו מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר.
“אני מהקורס של רון ארד, כך שאירוע החטופים, אלו שעוד לא שבו, הם בפוטנציאל עוד 134 רון ארדים, זה אירוע שיושב לי עמוק בלב”, אמר פרופ’ זיו. “אני חי עם זה לאורך כל השנים הארוכות, אני ידיד מאוד טוב של משפחת ארד ואנחנו עסוקים מאוד בסיפור השבים”.
**************************************
הסרטון של ירדן ביבס:
מזכיר תמונות קשות מההיסטוריה?
*********************************************
על בית החולים השיקומי אותו הוא מנהל, הוסיף פרופ’ זיו: “בית החולים השיקומי המשולב, אותו אני מנהל בזכות גדולה, הוא שילוב של שלושה אגפים – השיקום, רפואת הנפש והגריאטריה. יש פה פריבילגיה ענקית לעוסקים במלאכה הקדושה הזו. האירוע של הצלת חיים איננו מושלם, אלא אם כן הוא משלים את כל הרכיב של שיקום הנפש והגוף. ב’שיבא’ נוצרה מסורת ארוכת שנים שמטפלת בפצוע, בחייל, באזרח, מתחילת הדרך בחדר המיון, השחרור ומסע החיים שנמשך אחרי השחרור”.
ברמה האישית-מקצועית, הוסיף פרופ’ זיו כי “זו תקופה מטלטלת בצורה בלתי רגילה. גם לי יש בנים חיילים שהיו בעזה וכל הזמן ליבנו עם החטופים שעוד לא שבו. כל אחד מהפצועים פה, באזור ה-400 שעברו דרכנו, מטופל גם נפשית. אנחנו עכשיו בחלון שאנחנו צריכים למנוע את ההידרדרות לפוסט טראומה. זה מחזק להיות בעשייה, לעזור, לטפל בעצמך ובאחרים. זה אירוע משקם. ברמה האישית והמקצועית התחושה היא של זכות ענקית”.
