כל כך מהר חזרנו לשישה באוקטובר, קשה לי להאמין.
חזרנו לשנאה, לאש הבוערת בין כן ביבי, לא ביבי, במקום להתמקד במטרה הנעלה, האחת והיחידה, החזרת החטופים!
הבוקר התראיין לירן ברמן, אחיהם של התאומים גלי וזיו ברמן, הנמצאים בשבי החמאס, לתוכנית הבוקר של יואב לימור ונסלי ברדה בערוץ 12. “אני לא בעד לשרוף את המדינה, אני לא שם”, אמר והוסיף, “החטופים אינם נושא פוליטי. לא רוצה להיות אויב העם, רוצה שהעם יהיה איתי. זאת החלטה של חלק מהמשפחות, היותר קולניות. אני פה כדי להגיד שאנחנו באמצע”.
ואני מאוד הזדהיתי עם דבריו. אני כל כך סולד מ’הסלט’ הזה שאנשי קפלן ניסו והצליחו לעשות, לכפות על רובינו אתמול ובהפגנות שלהם מידי מוצ”ש, מטרה שלשמה לא התכנסנו מאז החלו ההפגנות נגד נתניהו, הרבה לפני השבעה באוקטובר.
במסכת סנהדרין ק”ה נאמר ‘מתוך שלא לשמה, בא לשמה’ והפירוש הוא שאדם, שלומד תורה על מנת לקבל על כך שכר, מתחיל במשך הזמן להתאהב בלימוד, והוא ממשיך במלאכה גם שלא על מנת לקבל שכר, כך הם, אנשי קפלן.
משפחות החטופים, כמה מביש לומר, הן כוח אלקטורלי בעיניהם, ואם אפשר ‘לספח’ אותן, לפחות את השמאלנים, לצורך הפלת הממשלה – הבה נעשה זאת.
בליל של קריאות, בליל של הפגנות, שבעצם לא ברור לאן הן מכוונות, ובעיקר למי? ואיך נכנסו אנשי המחאה מקפלן למחאה אחרת, שיכולה היתה להיות לגמרי לגיטימית, אם היא היתה מתרכזת נטו בהחזרת החטופים הביתה? יש למי מאיתנו ספק? אז מה דחוף היה להם, לקפלניסטים, להידחף לתוך אסון אישי, נכון שהוא גם לאומי, אבל תוך כדי תנועה לקרוא גם להחלפת הממשלה? דחוף-דחוף עכשיו?
ואתם יודעים מה יקרה לנו אם תצליחו במשימה והכנסת תתפזר בעקבות התפטרות שרים בממשלה ובחירות יוכרזו בתחילת 2025? עוד למעלה מחצי שנה של מנהרות, חושך וטחב לחטופים היקרים שלנו. למי יהיה זמן וכוח להחזיר אותם? העיקר שהפלנו את הממשלה?
בסוף הרי תיאלצו להסתכל למשפחות החטופים בעיניים ולומר להן – סליחה שניצחנו.
זאת תהיה ה-מתנה הכי גדולה שיקבל יחיא סינוואר ימ”ש וזכרו, מאז השבעה באוקטובר. רציתם תמונת ניצחון? לא קיבלתם! סינוואר יקבל. באבו-אבוה יקבל! גזר דין מוות ודאי לעוד כמה עשרות חטופים חו”ח.
גם אני בעד החלפת הממשלה הרעה מאוד הזאת, אבל ברגע שניסיתם לצבוע את ההפגנה למען החזרת החטופים להפגנה פוליטית, פגעתם בחלק מהמשפחות שאינן תומכות בכך, שלא לדבר על כך שפגעתם בעצמכם.
ומה זאת הנחיתה הזאת שלכם, האחים לנשק במאה שערים, אתמול בערב?
אני והחרדים במאה שערים ממש לא, ואני זועק כבר זמן רב על פינויים מכאן של אלה שרוצים להתפנות ממילא, כי חלקם לא עימנו, לא בעתות שלום ולא בימי מלחמה. אבל להעסיק את כוחות הביטחון וכמה פרשים בערב מתוח גם כך, עם כל ההפגנות בכניסה לעיר, בגן הוורדים ומול הכנסת? למי זה טוב? מאחים לנשק, הפכתם בעיניי, לאחים לנזק.
תקראו מה כתב חגי לובר, אביו של יהונתן לובר ז”ל, שנפל במהלך הקרבות ברצועה על ההפגנות – “אף אחד לא ישרוף את המדינה שלי. זה לא בא בחשבון. מיליוני אנשים, מסתכלים עליכם בחוסר אמון, בחוסר הסכמה, בזעזוע. ורק מפני כבודכם, הם שותקים. אני לא אשתוק”.
וגם אני, חגי היקר, לא שותק. בדרכי שלי.
