כניסת ויציאת השבת, פרשת "מצורע – שבת הגדול": הבשורה על הגאולה

יב בניסן התשפ”ד

20.4.2024

כניסת השבת בירושלים: 18:35

יציאת השבת בירושלים: 19:49

 

פרשת השבוע: פרשת ”מצורע – שבת הגדול”

הכינוי שניתן לשבת האחרונה שלפני חג הפסח הוא "שבת הגדול". לפי השולחן ערוך הסיבה לכך היא מפני הנס הגדול שנעשה לעם ישראל. זו שבת בה, לאחר קריאת התורה, קוראים בהפטרה על גאולה עתידית. כל אלו שנרדמו בעת קריאת התורה, לפתע מזדקרות אוזניהם וישיבתם מזדקפת. ספר מלאכי, פרק ג', מבטיח לשלוח את אליהו הנביא, לפני בוא היום הגדול והנורא, לגאול את עם ישראל.

בשבת זו נוהג רב הקהילה לדרוש בפני באי בית הכנסת מהלכות הפסח, בשילוב של דברי אגדה ומוסר. יש קהילות בהן נוהגים לקרוא מקצת מן ההגדה לפסח, כהכנה וכמבוא לליל הסדר. בשנה מעוברת, כבשנה הנוכחית, קוראים בשבת זו את פרשת 'מצורע'. פרשה זו עוסקת בדיני טומאה וטהרה.

מחלת הצרעת היא מחלה קשה, מבישה, מביכה ודוחה, אליה עלול אדם להיקלע. עפ"י חז"ל, מחלת הצרעת היא העונש על לשון הרע. רכילות ולשון הרע – שתי רעות חולות העומדות על קצה לשונו של אדם, מהיום בו התבגר, למד להבחין ולהעביר ביקורת ולדבר על האחר. וביצר הזה, המהיר והמשתלח, בצורך לשתף עם מישהו דבר רכילות – כאן מעמידה התורה מחסום ותמרור עצור. מי שלא יתגבר על יצרו ויחדור ל"אין כניסה", יחטוף צרעת. לפי הרמב"ם, האיסור בתורה על ”לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ” (ויקרא, י"ט, ט"ז), כולל באזהרה זו גם רכילות וגם לשון הרע. ולפי הרמב"ן אזהרת לשון הרע נגזרת מהציווי "זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם" (דברים, כד, ט).

בעולם העתיק, הצרעת הייתה מחלה ידועה. לפי מדרשים רבים של חז"ל, נתפסה הצרעת לא כתופעה טבעית או כחולי של הגוף, אלא כעונש הבא על אדם שדיבר לשון הרע: "וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִֽהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִֽהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃ כָּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מֽוֹשָׁבֽוֹ" (ויקרא, יג, מה-מו).

הצרוע, כאמור, מורחק מן המחנה ויושב בדד. מידה כנגד מידה – עפ"י התורה הוא דיבר על פלוני אלמוני כדי לבודדו, ועונשו על כך – בידוד מוחלט. הוא הפריד בין אנשים ועל כן נידון הוא עצמו לבדידות. לא די בכאביו, בגירודיו, בפצעיו החשופים ובייסוריו, עליו להתבודד ולהיות מרוחק. שם, עם עצמו, יעצב מחדש את תפישתו החברתית, בהקשר למעשיו בחברה.

'האי של סופיה', ספרה של ויקטוריה היסלופ, בו מתוארים הנדיבות והחמלה, המאבקים בין גזירת גורל עליון לבין יכולת של בחירה חופשית לחולל היפוך בגורל, דווקא בעיצומה של מחלה קשה. סיפור המגולל את התמודדותן האישית של נשים בנות אותה משפחה לדורותיה, שחלקן נדבקות בצרעת ומוגלות לבידוד באי המצורעים – ספינלונגה. חמישים שנים, מפרוץ המחלה ועד להמצאת התרופה, דורות שלמים נפגעו: נשים, ילדים ובעלים, הופרדו. מרגע ההידבקות נאלצו לבנות חיים חדשים על אותו אי. סיפור מרגש, העוסק במאבק בין גורל כפוי לבין הכוח להשפיע על גורלנו.

Spinalonga האי מול חופי כרתים, שימש מושבת מצורעים שהיו עניין נפוץ בימי הביניים. כיום אי תיירותי והיסטורי. שם עוצבו מחשבות ותפישות עולם אחרות. ובארץ, "בית הנסן", בית המצורעים בירושלים. בית חולים שהוקם בשלהי המאה ה-19 בשם "עזרת ישו". כאן אושפזו המצורעים באשפוז מבודד. אחיות טיפלו בחולים בני כל הדתות, מרביתם מוסלמים. זה היה האי המבודד אליו הובלו החולים האומללים.

אז מה הוא סוד הצרעת?

בקבלה ובחסידות מבואר שהצרעת היא בעצם איתות לאדם לחשוב על מעשיו והרגליו – כך תחזור ההארה האלוקית לשכון בו.

יסוד אחר הוא שהצרעת הייתה מחלת עור קשה, פיזית-טבעית, הפוגעת בעור, בריריות ובעצבים. כשם שנכנסנו ויצאנו מבידוד במחלת הקורונה היותר פשוטה, לפני כארבע שנים, כך הוכנסו חולי הצרעת לבידוד מוחלט, כשעל גבם נתלה שלט וירטואלי – "אני אשם במעשי – דיברתי לשון הרע".

ובנימה חגיגית ובריאה יותר, כתב דודו ברק את שירו "חג הפסח בא", המוקדש לשבת הגדול:

 

חג הפסח בא

מילים: דודו ברק
לחן: טוני אנטונל הלפמן

היום אתם יוצאים בחודש האביב,
פרחי שדה מרהיב ותינוקות סביב,
טלה וגדי ושה באור חמה וזיו,
הגיע פסח, הגיע פסח.

חבקו את השווקים המלאים כל טוב,
אספו אל הסלים תמר וגם חרוב,
שקדים ואגוזים, חלב ודבש וצוף,
הגיע פסח, הגיע פסח.

עוד מעט נרים גביע,
מן ההגדה זמירות נשמיע,
ליל הסדר שוב הגיע,
השמחה רבה, השמחה רבה.
עוד מעט יונים נפריח
וגשם אחרון הרחק נבריח,
כתם סהר ברקיע,
חג הפסח בא, חג הפסח בא.

מלאו את קערת הפסח בשלל,
חזרת וחרוסת וביצת קלל,
כרפס, מרור וזרוע ומצות מעל,
הגיע פסח, הגיע פסח.

הן עוד מעט יטה היום ויעריב
ושוב "שיר השירים" ו"חד גדיא" חביב,
היום אתם יוצאים בחודש האביב,
הגיע פסח, הגיע פסח.

עוד מעט נרים גביע,
מן ההגדה זמירות נשמיע,
ליל הסדר שוב הגיע,
השמחה רבה, השמחה רבה.
עוד מעט יונים נפריח
וגשם אחרון הרחק נבריח,
כתם סהר ברקיע,
חג הפסח בא, חג הפסח בא.

האפיקומן, מי שגילהו,
יקבל ברכה מאליהו.