יט בניסן התשפ”ד
27.4.2024
כניסת השבת בירושלים: 18:40
יציאת השבת בירושלים: 19:55
ד' דחוה"מ פסח
השבת הקרובה תציין ארבעה ימים לעומר ותזכה לקדושה מיוחדת, לתפארת ולהדר, אך תעדר ממנה פרשת השבוע ברצף הסידרתי של הפרשיות.
חג החירות המשותף שלנו כעם וכאומה, ייחגג בלב כל אחד מאתנו – בלב נכסף לשחרורם של החטופים והשבויים בארץ אויב. זהו פסח שחג האביב בו נבלע, חג המצות מתקדש, אך בחירותינו מוטל דופי. עדיין התוכניות המבצעיות לא הושלמו כמתוכנן בעזה וחלק יקר מאתנו אזוק בכבלים, משועבד לעריצים אכזריים ומתענה במנהרות ובצלמוות.
למרות כל הצער, העצב, הדמעות ואי הוודאות המציפים את חדרי לבנו, בבתי הכנסת קוראים פרשה מיוחדת המצויה בספר שמות לג, יב-לד, כו.
"וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי".
זוהי פרשה המתרחשת לאחר חטא העגל, אחד הרגעים החשובים והמפורסמים בתולדות עם ישראל. חטא שפגם לכאורה בגדולתו של המעמד, שהרי אם מיד לאחר התגלות ה' אל כל עם ישראל, היו מסוגלים למרוד בו ולעבוד לעגל הזהב, אותו יצרו במו ידיהם, כנראה שהמעמד לא היה כל כך מיוחד ולא הצליח להרשים ולהיטמע בלב העם.
אלא שמשה מבין שחטא העגל נבע מקושי אמיתי. הוא מבין שהעם מתקשה להאמין בנסתר, בנעלם ובלא מוחשי. לוחות הברית החדשים, המוחשיים והנראים לעיניי כל, תרמו לברית חדשה להיכרת בין אלוהים, משה והעם. בברית זו מבטיח האל לעשות מעשי נפלאות לעם ישראל, וכך יחוש בנוכחות האל. הבנתו של משה נשגבת ואצילית. הוא אינו שופט את העם לכף חובה. כפילוסוף ראשוני ונביא חד פעמי, הבין משה, מתוך הכרת המציאות, את הסיבות לבגידה. מתוך פריזמה של אהבת העם, חיבתו אליו והכרתו אותו, הוא מנסה להיכנס לתוך הסיטואציה המדויקת ולתקן את המעוות.
בעצם, שבת זו שבין פרשת 'מצורע' לבין פרשת 'אחרי מות', היא שבת של חידוש הברית. ובחידוש הברית, ישנם תנאים לשני הצדדים – אלוהים יגן וישמור על עם ישראל, והעם, בהיכנסו לארץ, ישמיד את כל הפסלים והמקדשים בהם עבדו הכנענים לאלוהיהם, ישמור על החגים, ישמור על השבת, יביא ביכורים לבית המקדש ולא יבשל גדי בחלב אימו.
בשבת בה מתרעננים חוזים ובריתות, יודעים כולנו מה רוצים אנו מהאל ומה האל רוצה מאתנו. בימים אלה בהם עדיין כולנו מוכי יגון וצער על נפילתם של חללים כה רבים, על אובדן ושכול, על יום זיכרון אחד ארוך ומתמשך מה-7 באוקטובר ועד יום הזיכרון המסורתי, כולנו חדורי תקווה ותפילה שיבואו ימים טובים יותר.
הטבע נוהג כמנהגו, האביב פורץ בפריחתו ומבשר על התחדשות, ואפילו מעז כהרגלו למלא את כל רחבי הארץ בצהוב, אדום, ירוק, תכלת וזהב, ומביע הכרת תודה לגשם שירד ושטף, השקה וחלחל בכל רגב אדמה.
והעומר, שהחל להיספר, מונה השבת כבר ארבעה ימים, וכך ימשיך וייספר עוד ארבעים וחמישה ימים – ספירה הממחישה את התרגשותנו לקראת מתן תורה בחג השבועות. ארבעים ותשעה ימים המוקדשים לגדילה והשתפרות. ארבעים ותשעה ימים של תיקון בנפשנו ובהליכותינו – ארבעים ותשעה ימים של הכנות לקראת היום הקדוש וחידוש הברית – חג מתו תורה. ואז גם יונף העומר מעלה ומטה, לארבע רוחות השמיים, לסמל את נוכחותו של האל בכל קצוות תבל.
מי ייתן ויענו תפילותינו – ויהי שלום ושלווה בארצנו.
שירו של עמירם קופר, החטוף בשבי חמאס, "שיבולי פז", נכתב בשנת 1960. הגבעטרון אימצו את השיר והוא נכנס לפנתאון ולליבנו – בתפילה לשחרור עמירם קופר ולשחרורם של החטופים כולם.
שיבולי פז
מילים: עמירם קופר
לחן: יעקב שגיא
שיבולים כורעות עומס
שפע בר על כרים,
עלמות חן ישאו
עומרים.
חרמשים כבר הושחזו
ונישאו מונפים.
שיבולי פז ירחשו
שיר חג.
רב הגודש
באסמינו בר בשפע
בא החודש, עת אלומות בא.
רב הגודש
באסמינו בר בשפע
בא החודש, עת אלומות.
