אני עוקב בדאגה אחרי המצב של החבר הטוב שלי יוסי אבוקסיס בהפועל תל אביב. בחלומות הכי שחורים לא האמנתי שהקבוצה תסתבך בתחתית, להפך, חשבתי על פלייאוף עליון.
אבוקסיס, לא יעזור, הוא מאמן גדול. ההישגים שלו מדברים בעד עצמם. את בית”ר הוא השאיר בליגה כשלקח אותה עמוק מתחת לקו האדום ואחרי זה הביא גביע. גם בבני יהודה, בסכנין ובבאר שבע הוא הצליח. לא ברור מה קורה בהפועל, אבל אני בטוח שזה יגמר בהאפי אנד.
ביום שבת אבוקסיס פוגש את בית”ר וכמובן שאני רוצה שיוסי ינצח.
הייתי בעד בית”ר בשנים של יוסי, אבל הפרידה ממנו די קלקלה לי. בית”ר התרחקה מאוד מהקבוצה של אורי ודני, שאהבתי פעם. שחקן הנבחרת האולימפית ליאון מזרחי, ממחלקת הנוער של בית”ר, מתייבש אצלה על הספסל. זו בטח לא בית”ר שלי, ועוד לא דיברתי על הגזענות, למרות שברק יצחקי חבר שלי ואני שמח בהצלחתו.
אבוקסיס, לעומת זאת, גדל איתי. הכרתי אותו כשבא לבית”ר מצפרירים והוא נשאר אותו בנאדם צנוע, טוב וביישן, שאף פעם לא חשב את עצמו כוכב ותמיד אהב לעזור. “תוציא אותי צנוע”, אמר לי פעם לפני ראיון.
חברי הטוב שלום קדוש, האוהד השרוף של בית”ר והרופא המדופלם מבוקרשט, אמר לי שאם אבוקסיס היה טוען שהוא עוזב בגלל אברמוב, לא היו באים אליו בתלונות, הבעיה שהוא אמר שהוא עוזב בגלל האוהדים. וואלה שכנע אותי, יוסי טעה.
אז זהו, שבת בבלומפילד, יאללה הפועל!
לגבי בית”ר, אני בטוח שהיא תישאר. יש לה כרגע 4 נקודות פור מהקו האדום, פלוס יחס שערים, ועוד נשאר לה לשחק נגד הפועל ירושלים ומכבי פתח תקווה, שכבר איבדו עניין.
השבוע ראיתי בסרט המצוין של ציון נאנוס על מ י ק י את אורי זוהר שהיה שרוף הפועל , מנחה את החגיגות בכיכר מלכי ישראל אחרי הניצחון ההיסטורי של מכבי על צסק”א, כשלגופו הגופייה של מיקי, וככה אני גם מרגיש, שזה רק ספורט.
