כניסת ויציאת השבת – פרשת "קדושים": הכוונה בשיר – "אמר רבי עקיבא"

ג באייר התשפ”ד
11.5.2024
כניסת השבת בירושלים: 18:50
יציאת השבת בירושלים: 20:06

פרשת השבוע: פרשת ”קדושים”

פרשה הנפתחת בפסוק מרתק, דרמטי ומפתיע:
"וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם" (ויקרא, יט', א-ב).

לפי המדרש, נאמרה פרשה זו במעמד מיוחד ונדיר ובנוכחותו של כל עם ישראל. אם מעמד לוחות הברית בהר סיני היה מיוחד ובו ניתנו עשרת הדברות, מעמד "קְדֹשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם", מיוחד לא פחות. עם ישראל מוצף בציוויים של בין האדם למקום, ובמצוות של בין אדם לחברו. איסור עבודת אלילים, שמירת השבת, איסור שבועת שקר ואיסורי כלאיים ושעטנז.

ובקטגוריה של בין אדם לחברו, מככבת מצוות "ואהבת לרעך כמוך", מצוות כיבוד אב ואם, איסורי גניבה, שקר ורכילות, איסורי שנאה, נקמה, קללה, הלנת שכר לקיחת שוחד ועוד ועוד איסורים ומצוות הקשורים לפולחן עבודה זרה, שהעם הכיר והיה אמור להפסיקה לחלוטין. ואכן, אם ימלאו אחר כל המצוות, הדינים, החוקים והדרישות – יהיו קדושים.

האתגר להיות מושלמים ולהיקרא "קדוש" או "צדיק", הוא בבחינת משוכה גבוהה שנפש האדם אמורה להילחם קשות בעצמה כדי לעבור אותה. מתרס עצום, כמעט בלתי מתקבל על הדעת, וזאת מפני ניגודו למאוויי האדם. להילחם במצב ביולוגי, גנטי, תרבותי, חינוכי ותפישתי. "ואהבת לרעך כמוך" הוא הציווי העיקרי, המכוון להכיר ולהתחשב בזולת. לעזור לגר, ליתום ולאלמנה, לאהוב את שכניך, את חבריך לעבודה, לקבל את התנהגותם של הממונים עליך ושל הממתינים בתור, של הנוסעים בכביש, של מפעילי המזגן הקר או החם, בחדר בו שוהים וכד'.

כיצד מפעילים את מנגנון ההתחשבות, ההכלה הבלתי סופית, הסבלנות, הריסון וההתאפקות, דרך הפריזמה של ציווי חשוב זה? כיצד מגיעים לבשלות ולבגרות הרגשית הנדרשת?

שאלה מורכבת, המובילה את האדם השואף להתמודד עם התואר "קדושים תהיו" אל דרך הלוקחת זמן, עבודה וניסיון. דרך המפתחת מיומנות של נתינה והשקעה. מי שלא יתבוסס בכל התחנות האלה, יישאר עם מכלול של רגשות מצומצמים, שאינם מחוברים לפנימיות ולתפישת עולם מהפכנית. יישאר עם ערלות רגשית, הכוללת אטימות, אי יכולת להקשיב לזולת ולהבינו, אי יכולת להתחבר ולהתקשר, אלא להיות עסוק אך ורק בעצמו ובבעיותיו האישיות. כך יישאר אדם דחוי בחברה, לא מעניין ולא מסקרן.

פרשת השבוע מכילה תובנות פסיכולוגיות חשובות, רלוונטיות מאוד לימינו. התורה מציינת כי בורא עולם הוא הרופא, הפסיכולוג והמחנך הטוב ביותר. הוא יצר את האדם שהפך לעם. כדי שיוכלו לחיות זה עם זה בצורה הרמונית ומוסרית, האל מנתב, באמצעות ציוויים וחוקים, את היכולת לייצר רגשות בשלים ובוגרים. רגשות שתפקידם להדיח ולדכא רגשות ראשוניים, המתבטאים בנרקיסיזם ובאגוצנטריות, המזיקים לאדם עצמו ואינם תורמים לחברה.
פיתוח של רגשות עמוקים בלב האדם, הינו מנוף לגרימת הנאה לזולת, להתחבר אליו ולשאוף לעזור, לתרום, לסייע, לתמוך ולהעניק ואפילו בקטנה שבעשייה.

קשה למצוא בפרשת קדושים מצוות הקשורות לחוויית התעלות. במקומן מופיעות מצוות אין ספור של בין אדם לחברו. דומה שהאל רצה להעביר מסר חשוב מאוד – אם אדם רוצה להתקדש ולדבוק בו-באל, עליו לקיים קודם כל מצוות בסיסיות ולהתנהג כראוי אל הסובבים אותו. כך, כל אחד ואחד מאיתנו יבין את המשמעות העמוקה החבויה בשיר שלימדונו בכתות הנמוכות של ביה"ס היסודי: "אמר רבי עקיבא". וכל המבין – יפנים את תוכנו, מדרשו ומשמעותו, ויתעצב לדמות רוחנית, הומנית, מחונכת ותרבותית.

זאת הדרך להיות צדיק. זאת משמעותה של האמירה הקצרה והענקית: "אמר רבי עקיבא – ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה".

היה לי חבר היה לי אח
מילים: יורם טהר לב
לחן: שי ברנדר

במקום שאליו אני הולך
היו רבים כבר לפני.
השאירו שביל, השאירו עץ,
השאירו אבן לרגלי,
ומה אני אשאיר אחרי,
האם אשאיר איזה דבר?
איני רואה את צעדי
ומי יראה אותם מחר?

היה לי חבר, היה לי אח,
הושט לי יד כשאקרא,
היה לי חבר, היה לי אח,
הושט לי יד בעת צרה,
אני אחיך, אל תשכח!

במקום שאליו אני הולך
היו נשים, היו גברים,
ואהבה גדולה היתה,
האם אני אמצא אותה?
הם לא השאירו לי דבר
לא אנחות וגם לא פרחים.
הם לא השאירו לי דבר!
מלבד אחים וחברים.

היה לי חבר, היה לי אח…
אני אחיך אל תשכח אני אחיך אל תשכח