דובר חמאס אבו עוביידה מעלה לאחרונה את הטענה כי אחד החטופים הישראלים שנמצאים בשבי בעזה, ניסה לשים קץ לחייו. לפי הדיווח, שפורסם במגזין “אלערבי אלג’דיד”, שיוצא לאור בלונדון, אנגליה, נטען כי אותו חטוף לא הצליח לממש את רצונו להתאבד וכי “אנשי גדודי אלקאסם מנעו זאת ממנו”.
לפי הפרסום, אותו חטוף הצליח איכשהו להסתיר משומריו את כוונתו, עד שלמעשה מצא דרך לבצע התאבדות ובכך אולי להביא קץ לייסוריו. לפי הנטען, ברגע האחרון שומריו הצליחו להציל אותו.
נדמה כי הפרסום הזה, הגם שיש לקחת אותו בעירבון מוגבל, כמו את שאר טענות החמאס, בכל זאת לא נוצר בחלל ריק. מובן לחלוטין כי מצבם הנפשי של החטופים והחטופות בעזה, המעטים ששרדו כד כה ונותרו בחיים, מגיע לשפל, תוך אבדן תקווה, אי הבנה של המתרחש ואימה גדולה סביב העובדה שהשבי נמשך ונמשך ואולי בכלל ימשך לעד.
בנוסף, כזכור, בשבוע שעבר הודיע חמאס כי הקשר עם ארבעה חטופים נוספים – נותק. זאת, לפי הדיווח, לאחר שלמעשה הפצצת צה”ל הביאה לאבדן הקשר עם שומריהם של החטופים – ולפי מה שנמסר, אחד מהם הוא הירש גולדברג פולין.
כך או אחרת, איש בישראל לא אמור להיות מופתע מהדיווח על ניסיון התאבדות של אחד החטופים. כמאמר האמרה הידועה – הדבר האחרון שאדם מאבד הוא את התקווה.
ואיזו תקווה יש לחטופים ולחטופות בעזה, שמבינים כי ישראל, משיקוליה, לא משיבה אותם הביתה, ולמעשה, בדומה לחבריהם שלא שרדו, גם להם ממתין אולי גורל אכזר דומה.
