יז באייר התשפ"ד
25.5.2024
כניסת השבת בירושלים: 18:59
יציאת השבת בירושלים: 20:17
פרשת השבוע: "בהר"
ההר ממנו ירד משה ונתן את התורה, הוא גם ההר בו נזרעו עוד יסודות לפיתוח המודעות הרוחנית של עם ישראל. כאן הוכרז על שנת השמיטה ועל שנת היובל. "וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֨אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָֽׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַֽיהוָֽה" (ויקרא, כה', א-ב).
הוראות ההפעלה למצווה החדשה ניתנות בפרוטרוט ובנימוקים המקדשים ומתחשבים באדמה הנותנת את יבולה ומאכילה את האדם. מזונותיו של האדם הם מן השדה, הכרם, הפרדס והמטע – מתנובתה של האדמה.
השבת באה למנוחתו של האדם לאחר שישה ימים של עבודה ועמל. שנת השמיטה, כל שנה שביעית, נועדה למנוחתה של האדמה. זוהי שנה בה לא יושקו העצים, לא יבצרו הענבים, הדשא לא יגמע מים חיים ויוריק, לא תקצר החיטה ולא ייקטף הפרי למינהו. כך, יעמדו חקלאים, הרגילים לזרוע מדי שנה בדמעה ולהתפלל על יבול שופע ומבורך, מובטלים מעבודה וידיהם אסורות במאסר השביעית מאהבת האל, אהבת התורה, אהבת המצוות והתאמה להגדרה "גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ" (תהילים, ק"ג, כ).
השמיטה, אשר תרמוז לשממה בת שנה, לא רק תיתן מנוחה לאדמה היקרה. הגעגוע בן שנים-עשר החודשים לעבודת כפיים, לחריש, לזריעה, להשקיה ומסירות לאדמה, ילמד את האדם להתאפק ולרסן את רצונותיו ותאוותיו. הריק והתוהו שישתלטו על השדה, העשבייה והקוצים, יובילו להבנה ש"אם יום תעזבני יומיים אעזבך" – אם לא נטפח, נשקה ונדשן את האדמה, וכל תחום אחר בחיינו, שם תפרוץ הזנחה. שמיטה והשבתה של השקעה רצופה, מובילה לאחר תקופה ארוכה לשפל שלא קל לשקמו.
דרך השבתת הפעילות החקלאית, למד האדם בעצמו רמזים סמויים. הוא מבין את תוצאותיהם של היעדר השקעה, התעלמות, חוסר מעש ובטלה, על כל תחומי חייו הרבים והמגוונים.
שמירת שמיטה נראית בימינו מטלה בלתי אפשרית לקיום נורמלי, אך מסתבר כי הנורמלי ישוב ויתקיים באמצעותה. באמצעות ציוויי השמיטה, נטע האל את רעיון "הקיימות" ושמירה על האדמה – שמירה המטפחת מארג בריא בין האדם לאדמה ובין אדם לחברו. כך, יבין האדם את יתרונותיהם של המנוחה, החופש והשקט, הגוררים אחריהם מאגרי אנרגיה, עוצמות ופיצוי שיספיקו עד לשמיטה הבאה, בעוד שבע שנים.
ובהר הזה, הר סיני, הוכרזה גם שנת היובל. זאת תבוא ותתקדש אחת לחמישים שנה. שנה הכוללת את שמיטת האדמה, אך גם שמיטת כל העבדים והשפחות מעבדותם. זוהי שנת שחרור והחזרת כל הנחלות והשטחים לבעליהן המקוריים. שנת מהפכה אפשר לקרוא לה – שנה בה נעשה צדק חברתי – "וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַֽחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹֽשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ" (ויקרא, כה', י).
שוב נזכר הממד השביעי – הוא התוכן ומהות הציוויים. היובל, הכולל שבע שמיטות, מבטא את השיבה אל נקודת המוצא, נקודת ההתחלה וההתחדשות, גם לגר ולזר החיים ביננו. ביובל מוכרזת הגאולה, השיבה הביתה של כל ברואיו של האל. הכינוי "יובל" עניינו "תקיעה בשופר", לסמל את תנועת הבעלים ונדידתם חזרה אל אדמותיהם. זוהי "שנת הדרור" כפי שמכנה אותה הנביא יחזקאל.
מצוות היובל חושפת כוחות רוחניים חזקים ונעלים. האצילות, המתגלה בהבנה כי בשחרור נכס שבבעלותי ועבד המשרת אותי, אני עושה את רצונו של האל שכך ציווה. כך יתפתח העם להיות רוחני והומני, הדואג לשוויון, לצדק, לשלום ואחווה. כוחות שליליים ידעכו, התודעה והתבונה יובילו למחשבה הנכונה והנשגבת. כדי שאהיה מאושר, עלי לקיים מצווה הגורמת אושר לזולת.
המושג "אמא אדמה", ממנה נוצר האדם, היא הנרטיב המאפיין את שנת השמיטה ושנת היובל; אמא יקרה שיש לתת לה מנוחה ושקט, כדי שתשוב לחבק באהבה אמיתית, מחייה ומבורכת.
אמא אדמה
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: מיקי גבריאלוב
היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
היא תגיד – "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה.
היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
צילום: מתוך שידורי הערוץ הראשון
