במציאות הקשה של רצועת עזה, שנים של מצור והזנחה יצרו דור של צעירים חסרי תקווה. כעת מתברר שחמאס ניצל את ייאושם הכלכלי כדי לגייסם למשימה אפלה: שמירה על אזרחים ישראלים חטופים. בתמורה, הארגון הציע שכר יומי של 70 שקלים – סכום שעולה פי 3.5 על ההכנסה היומית הממוצעת בעזה. עדה שגיא, תושבת קיבוץ ניר עוז ששרדה 53 ימים בשבי חמאס ושוחררה מהשבי, חושפת את הכלכלה המעוותת שמאחורי החטיפות. “הנערים ששמרו עלינו, סטודנטים חסרי עבודה, קיבלו 70 שקלים ליום”, היא מספרת. “בעזה, מי שיש לו עבודה מרוויח בקושי 20 שקלים ביום. הם ראו בנו הזדמנות כלכלית”.
דבריה של שגיא מאירים באור מטריד את המניעים מאחורי אחת הטרגדיות הגדולות בתולדות ישראל. הם מראים כיצד מצוקה כלכלית, המונעת על ידי שנים של קונפליקט וסגר, הופכת אזרחים לכלי במשחק אכזרי של טרור. “בעל הדירה שבה הוחזקתי אמר שהוא רוצה לקנות ויזות ולהגיע לאירופה. זה כסף של חמאס”, היא מוסיפה.
תופעה זו מדגישה את המורכבות של המצב בעזה. רבים מהצעירים, חסרי הזדמנויות תעסוקה וחלומות לעתיד טוב יותר, רואים בהצעות כאלה מפלט יחיד ממציאות קשה. שגיא מתארת: “הם שמחו מאוד לחזור להורים עם הכסף. עבורם, זו הייתה הכנסה שלא יכלו לדמיין”. אך מעבר לתמריץ הכלכלי, עדותה של שגיא חושפת את העומק הרגשי של הטראומה. “ב-7 באוקטובר נגמרו לי החיים”, היא אומרת. “55 שנים הלכו לי ביום אחד.” זו תזכורת כואבת שמאחורי כל סטטיסטיקה, כל כותרת, יש אנשים שעולמם התהפך.
לצד הכאב האישי, שגיא מאירה גם את הממד הקהילתי של הטרגדיה. “עד שנחשפתי לחדשות, חשבתי שהיינו החטופים היחידים”, היא משתפת. “כשהבנתי ש-74 נוספים נחטפו מהקיבוץ, ההלם היה עצום.” זוהי תזכורת לאופן שבו האירוע של 7 באוקטובר קרע את המרקם החברתי של קהילות שלמות. למרות הסבל, עדה מוצאת נקודות אור. “המודעות למאמץ להשבת החטופים דרך התקשורת נתנה לנו כוח”, היא מסבירה. גם בשבי, ידיעות על לחץ ציבורי ובינלאומי חיזקו את רוחן של החטופות.
כיום, חצי שנה אחרי שחרורה, שגיא נאבקת לבנות חיים חדשים. “זו התחלה מאפס”, היא מודה. עם זאת, מבטה נשוא לעתיד, במיוחד לגורל החטופים שנותרו בעזה. “אני מקווה שיילכו על העסקה הזאת, שיחזירו את כולם”, היא אומרת בתקווה. סיפורה של שגיא מזמין אותנו להתבונן מעבר לכותרות, לראות את האנושיות בשני צדי הגבול. בעזה, דור שלם רואה בסבל של אחרים הזדמנות כלכלית נדירה. בישראל, קהילות מתמודדות עם טראומה שחותכת בבשר החי. במרכזו של הסיפור עומדת עדה שגיא, שורדת חזקה המזכירה לנו את המחיר האישי והחברתי של הסכסוך המתמשך.
