בשנים האחרונות אנחנו עדים להשקעות מאסיביות בחברות צמיחה (לרוב חברות טכנולוגיה) המרכזות את מרבית תשומת הלב של המשקיעים וגם את מרבית ההשקעות. כתוצאה מכך משקיעים רבים זונחים את החברות “הקלאסיות” – חברות עם יחסים פיננסיים חזקים. דוגמא טובה לכך היא משקל סקטור הטכנולוגיה במדד S&P500 אשר עלה מכ-20% לכ-40% בפרק זמן של כעשור בלבד.
בדומה לוויכוח בין משקיעים פאסיביים למשקיעים אקטיביים, קיים גם ויכוח בין אסכולות ההשקעה במניות ערך לבין השקעה במניות צמיחה. וורן באפט, משקיע הערך האגדי, צוטט בעבר כשאמר “כל מה שצריך כדי להשקיע זה לבחור מניות טובות בזמנים טובים ולהמשיך להחזיק בהן כל זמן שהן ממשיכות לייצג חברות טובות”.
חשוב להבין את ההבדלים בין שתי אסכולות ההשקעה השונות במדדי צמיחה ומדדי ערך. מדדי צמיחה הינם מדדים המתבססים על הצמיחה הממוצעת של חברה על פני מספר שנים והצפי לצמיחה עתידית ברווח. לצורך העניין, מניות טכנולוגיה בדרך כלל נכללות בקטגוריה זו, שכן מדובר בחברות המתאפיינות בצמיחה מואצת, לרוב על חשבון תשלום דיבידנדים לבעלי המניות. חברות צמיחה לרוב אינן מחלקות דיבידנד ואת הרווחים, אם ישנם כאלו, הן משקיעות בחזרה בחברה על מנת להמשיך ולעודד צמיחה. חברות צמיחה מתאפיינות על פי רוב במכפיל רווח גבוה בשל התחזית לצמיחה מואצת ברווח עתידי.
מדדי ערך הינם מדדים המתבססים על דירוג יחסים פיננסיים, קרי יחסים פיננסים מקובלים, למשל תשואת דיבידנד, מכפיל הון, מכפיל רווח, רווח נקי, יחס מכירות ויחסים פיננסים נוספים. חברות מסוג זה הן בדרך כלל חברות ותיקות ואיתנות פיננסית אשר קצב הצמיחה שלהן איטי אך יציב. חברות ערך מתאפיינות בתשואת דיבידנד נאה, מדיניות דיבידנד עקבית וברורה וזאת על פני תקופות ארוכות.
מדד מניות ערך עושה עבור המשקיע את העבודה, כשהמדד בוחן בכלים מקובלים מי היא מניית ערך ורק הטובות באמת ייכנסו למדד. כעת, הבורסה המקומית משיקה את מדד ת”א-125 ערך, גרסה חדשה למדד הדגל ת”א-125 המשמש כמדד הבנצ’מארק של הגופים המוסדיים בישראל, אשר שווי הנכסים העוקבים אחריו עומד על כ-20 מיליארד ש”ח.
המדד נבנה על בסיס 3 פרמטרים עיקריים: תשואת הדיבידנד השנתית של המניה, מכפיל רווח (היחס בין שווי השוק של המניה לבין הרווח הנקי) ומכפיל הון (היחס בין שווי השוק של המניה לבין ההון העצמי). הממצאים הללו נבחנים על פני 3 השנים האחרונות, כך שנקבל 9 פרמטרים שונים. דה פקטו, אנו מנרמלים את הערכים השונים על מנת “שידברו באותה השפה” ורק אז מדרגים את הניקוד של כל מניה. על פי אותם הפרמטרים נקבע ציון משוקלל ורק 60 החברות בעלות הניקוד הגבוה ביותר יבטיחו את מקומם במדד.
מדובר במדד המתעדכן אחת לשנה בעדכון המדדים החצי שנתי בנובמבר, דבר הנותן נדבך נוסף של יציבות למדד (בניגוד לרוב המדדים המתעדכנים פעמיים בשנה במאי ובנובמבר), תקרת משקל מקסימאלית של 5% המאפשרת פיזור נאה בין הסקטורים השונים ובנוסף המדד יכלול לכל היותר 10 מניות מכל תת-ענף, כאשר לעניין זה תת-ענף “נדל”ן מניב חו”ל” ותת-ענף “נדל”ן מניב בישראל” ייחשבו כתת ענף אחד, כלומר, ענף דומיננטי בבורסת ת”א כגון נדל”ן או בנקים יוגבל וזאת על מנת לאפשר פיזור אופטימלי. כתוצאה מכך, הפיזור הסקטוריאלי של המדד נותן ביטוי טוב יותר לענפים דומיננטיים בשוק ההון המקומי כגון פיננסים ונדל”ן.
נתון נוסף המצביע על איכות המדד הוא השארפ – המדד לביצועים של תיקי ההשקעות ומודד את עודף התשואה ליחידת סיכון על נכסי השקעה, כך שככל שהתשואה גבוהה יותר ביחס לסיכון, כך המדד גבוה יותר. בטווחי זמן שונים, מצאנו כי השארפ של המדד נותן עודף תשואה ביחס לרמת הסיכון.
מדובר במדד חדש תחת אסכולת השקעה פופולרית בשווקים שונים בחו”ל. החלטת הבורסה להשיק מדד ערך, מאפשרת למשקיע להיחשף למניות ערך איכותיות באופן פשוט וקל ובדרך זולה ע”י השקעה במדד. מדובר במועדון אקסקלוסיבי הכולל 60 חברות בלבד וניתן להניח כי חברות רבות יעשו מאמץ להיכלל במדד חשוב זה ולו רק בזכות ההיבט התדמיתי.
