ט בסיוון התשפ”ד
15.6.2024
כניסת השבת בירושלים: 19:10
יציאת השבת בירושלים: 20:29
פרשת השבוע: פרשת ”נשא”
פרשה ארוכה ומפורטת המתארת כיצד מחנה ישראל מתגבש ורוקם עור וגידים. מתחילה להיווצר אחדות בקרב עדת העם, הנגזרת מתוך שותפות להשגת היעד.
המטרה אז היא אותו הנושא ממש הגורם, כאן ועכשיו בארץ, סוגיות מקח וממכר, טענות, ויכוחים, איומים והתנצחויות – נושא הגיוס.
"מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַֽהֲרֹֽן" (במדבר, א', ג).
המטרה כאן אינה רק לגייס צעירים כחיילים לצורכי המלחמה, אלא גם גיוס לצורך יצירת קבוצת השתייכות – קהילה שהמשתייכים אליה עוזבים את חייהם הפרטיים ומתמסרים בכל מאודם לצורכי הציבור, נשמעים להוראות המפקד. הדרך מועילה ומעולה – לא לנסות להשתלט ולפקד על עם שלם, אלא לחלק אותו לקבוצות משנה, מטות, על כל אחת מהן יפקד ראש המטה. כל מטה נתפס כזרוע של הקולקטיב הגדול. כל מטה והייחודיות שלו – סגולה משל עצמו. אלו יתרמו בדרכם הייחודית, בטביעת האצבע השייכת רק להם, לכל עם ישראל.
אלפי שנים אחרי, יש לנו כהורים ומחנכים מה ללמוד מהפרשה; ללמוד לחלק תפקידים לפי יכולות, לפי סגולות אישיות, לפי נטיות פרטיות ומולדות. בדרך זו יעשיר הפרט את הכלל. הטלת תפקידים שאינם תואמים לאישיות הפרט, יביאו לתסכול, האשמות, אכזבה ותחושת כישלון.
כל שבט הוא מרכיב אחד של עם ישראל. גם אם חיצונית נשיאי העדה הביאו את אותו הקורבן, הייחוד נעוץ בכוונותיו ומתבלט בשמחת ליבו של מגיש הקורבן. לכן הפרשה מתארת בפרוטרוט כל נשיא ונשיא, דרך מכבדת מאוד, הנותנת תחושה של חד-פעמיות וגאווה לכל שבט.
כאן המקום להבליט מקוריות, יצירתיות ומחשבה פורצת דרך:
"וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָֽרְכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ {ס} יְבָֽרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ {ס} יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ {ס} יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ {ס} וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָֽרְכֵֽם" (שם, ו', כב-כז).
זוהי ברכת הכוהנים. הכוהנים מקבלים מהאל כוח מיוחד לברך את בני ישראל. מדי יום ומדי שבת, לקראת סיום התפילה בבתי הכנסת, שוטפים ידיהם, חולצים נעליהם, מתעטפים בטלית ונושאים תפילה. ואל הקבוצה המברכת מצטרפים כל הנמצאים בבית הכנסת ששם משפחתם הוא "כהן". אלה ואחרים הם צאצאיהם הקודמים, קודמים, קודמים… למשפחתו של אהרן הכהן.
בפשט, מורה אלוהים לאהרן ובניו לברך את העם, אך בברכה חבויה חתימה נוספת, המעידה על זהותו של מברך נסתר – אלוהים בכבודו ובעצמו הוא המברך והכוהנים נושאי הידיים אל-על, הם מתווכי הברכה. ומי מברך את המברכים? האם הכוהנים עצמם אינם כלולים בברכה הפונה אל העם כולו?
התשובה ניתנת ע"י חז"ל – הכוהנים מתברכים ע"י האל בברכה נוספת, הניתנת למי שברך את הזולת. צא ולמד – אדם העומד ומעניק מעומק ליבו ברכה לאדם אחר, מתברך בעצמו בברכתו של אלוהים. לעיתים קשה לבן אנוש להוציא מפיו ברכה לאחר. התחרות, הקנאה, ההישגיות, הספק שמא ברכתו לאחר תפגום בהצלחתו הוא, מונעת מהאדם לברך את הזולת. באה "ברכת הכוהנים" וניסוחה ללמדנו את ההיפך; ככל שנברך יותר מכל הלב, כך נתברך אנו יותר. ככל שנאהב יותר, ככל שנשאף שהאושר, הבריאות והפרנסה של זולתנו, הקרובים והרחוקים, יהיו נחלתם, כך נזכה לברכה כפולה.
כך מחנכת הפרשה לדאגה לזולת. אם ברצונך לזכות בכל מה שדרוש לך, ברך את האחר. כך עומדים באי בית הכנסת בכמה רגעי דומיה נשגבים ומיוחדים, פורשים ידיהם לרווחה, מרכינים ראשם ומנסים לקבל את הברכה הכי חשובה בתפילה – ברכת הכוהנים. אלה הם רגעים מרגשים וקדושים בכל פעם מחדש, רגעים בהם האל מעורב באופן ממשי. תמיד מתלווה התחושה שהברכה נושאת מסר חשוב וחיובי – אלוהים בוחר לברך את עמו בעזרת צדיקים ורשעים כאחד. המסר חשוב גם לחוטאים – אלוהים לא מוותר עליהם ולא משחרר אותם מתפקידם. אם אתה שייך למשפחת "כהן", אתה מוזמן לשרת את ייעודיך החיוביים, ללא תלות במה עשית קודם ומה תעשה אחר כך. רק עשו זאת כולכם באהבה. הברכה תקפה אם היא נעשית מעומק ליבם ובאהבה אמיתית, של כל כהן וכהן.
עת הברכה היא עת של התגברות על כל רגש של שנאה, קנאה ואנוכיות. זוהי עת רצון וחסד, סליחה וכבוד, השזורים באהבה אלוהית.
מזמינה להקשיב לברכת הכוהנים של יהורם גאון (מתוך אלבום "תפילת האדם").
