האסון שהתרחש בשבת בבוקר ברפיח שברצועת עזה ובו נפלו שמונה חיילי צה"ל, לאחר שהנמ"רה בה התניידו עלתה באש, מעורר ביקורת נוקבת וזעם על ראש הממשלה בנימין נתניהו. החיצים הפעם מופנים לכיוונו הן מימין והן משמאל.
גורמים בצה"ל וכן בקשת הפוליטית בוחרים אמנם להתבטא בעילום שם – אך לדבריהם נתניהו מסכן את חיי חיילי צה"ל ללא פואנטה מעשית, זאת משום שהתמרון ברפיח "הוא פשוט לא לקבל החלטות". לדבריהם, ישראל מדשדשת במקום להחליט אם לצאת מעזה או ללכת עד הסוף ולכבוש את רפיח.
האם נתניהו שכעת עומד בראשה של ממשלת ימין מלא-מלא יעז להורות על כיבוש רפיח? נדמה כי ראש הממשלה מעדיף את אזור אי ההחלטה, מה שגורם לצה"ל מצד אחד להיות בשטחי האש אך מנגד לא לבסס שם התמקמות.
נתניהו מותקף הפעם גם במגרש הביתי שלו, וכך למשל, כתב ערוץ 14 הלל ביטון רוזן, מי שאמור לייצג את הפלטפורמה שלרוב תומכת בנתניהו, לשון המעטה, תיאר את הקולות הזועמים בצה"ל. לדברי ביטון רוזן, קצין בכיר טוען כי "עובדים על הציבור בעיניים כשיוצאות הודעות שאומרות שהתקדמנו בעוד שכונה ובעוד אזור, העוד כמה מטרים האלה הם בדיחה – חטיבת רפיח עומדת על רגליה, הגדודים שלה נפגעו חלקית מאוד – אנחנו יכולים לסיים את כיבוש העיר תוך ימים, רק שיתנו לנו פקודה".
נדמה כי נתניהו שמצבו בסקרים הולך ומתיישר חזרה לממדים סבירים מבחינתו, יודע כי הבייס לא יעניש אותו על דברי ביקורת שיוצאים מצה"ל, כשם שאיש מתומכיו לא באמת זוקף כנגדו את אי ביצוע עסקת חטופים. האם הדמוגרפיה בישראל משרתת את נתניהו כך שבעצם בין אם יקבל החלטות מכריעות ובין אם ימנע מהן – הוא עדיין ייהנה מתמיכה? כנראה שכן.
בכל אופן, אם המצב הנוכחי בעזה הוא אכן כדברי גורמים בצה"ל – שלרבים מהם מיוחסת עתה ביקורת בדבר "דשדוש שנובע מכשל בדרג המדיני" – הרי שמה שתואר אתמול, שבת, כיום אסון, עוד עלול להפוך לשרשרת ארוכה שסופה אך ורק במה שמכונה "הניצחון המוחלט", אם וכאשר.
