פרשת השבוע – "שלח": היכולת להבדיל בין החוויה האישית למציאות האישית

כג בסיוון התשפ”ד

29.6.2024

כניסת השבת בירושלים: 19:12

יציאת השבת בירושלים: 20:31

 

פרשת השבוע: פרשת ”שלח”

 

"וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֨רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם" (במדבר, יג', א-ב).

לתחזק ולהבטיח את ימי המסע האחרונים; משה מתבקש לשלוח לארץ כנען מרגלים, ומשימתם לבדוק את מצב הארץ. הוא בוחר את מיטב האנשים מכל מטה, והתקווה היא שבחזרתם ירשימו את העם ויספרו מה טובה היא הארץ.

מסתבר שגם האל זקוק לעזרתו של האדם, או שהוא מבין כי אם בני אנוש הם שיסבירו לבני אנוש ויתארו להם את טיבה של ארץ כנען ואת איכותה, ישתכנע העם וילבש עוז, עידוד וכוח, להמשיך את סופה של הדרך.

אך לא כך התנהלו פני הדברים. מתוך שנים-עשר אנשי המודיעין, המקצוענים והמחוננים, שיצאו לסקר את הארץ, עשרה לא הקשיבו למשה והפכו לפרשנים במקום לכתבים. במקום להביא רק עובדות ונתונים, הוציאו את דיבת הארץ רעה. אמנם, המרחק בין כתב לפרשן הוא קצר, והגבול ביניהם קל ועביר, אך הייתה זאת פרשנות חורצת גורל, מפחידה, פסימית, מאיימת ומייאשת.

"וַיֵּֽלְכ֡וּ וַיָּבֹאוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ׃ וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃  אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃  עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּי וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן" (שם, כו-כט).

להמחשה עד כמה גדולים, ענקים ומפחידים יושבי הארץ, הביאו אשכול ענבים ענק, כי זה הרי מאכלם של ענקים. מולם ניצבו רק שניים – שני מרגלים, כלב בן יפונה ויהושע בן נון, שראו את אותם המראות, אך הגיעו למסקנות הפוכות והצהירו באומץ ובנאמנות לה' "עָלֹ֤ה נַֽעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ" (שם, ל).

פרשת 'שלח' היא פרשה העוסקת בחטא המרגלים. פרשה סמוכה לסיפור מרים, אחות משה, שדיברה סרה ולשון הרע על אשת משה, ציפורה. המרגלים שדיברו בגנות ארץ ישראל, לא למדו שום לקח ממעשה מרים והעונש שקיבלה. בהוצאת לשון הרע על הארץ, גרמו לטלטלה וזעזוע בקרב העם, ששב להתלונן ולהתגעגע לעבדות שבמצרים. זה היה חטאם של המרגלים – הם כפרו במטרת שליחותם וערערו את האמונה באלוהים. המרגלים, שהוסיפו לדיווחם העובדתי, את חוות דעתם השלילית ובחרו להקטין את הבטחות האל ומשה, בכל הקשור לכנען, פשוט עטו על עצמם את גלימת המבשרים – המערערים את נפשו של העם. ביכולתם לחולל מרד חדש. שינוי תוכניות.

כעונש על מעשיהם, מתים המרגלים ממגפה. גם העם המואס בארץ המובטחת, לא יזכה להיכנס אליה. הדרך לארץ, כאן נחרץ דינה להתארך. היא תיקח ארבעים שנה – שנה כנגד כל יום שארך מסע המרגלים – ארבעים יום. רק הדור הבא, זה שבא אחר דור המדבר, יזכה להיכנס אל הארץ ואיתו שני הצדיקים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה.

פרשת 'שלח' מעירה את תשומת הלב למספר נושאים חינוכיים ופוליטיים כאחד:

*כדי להשיג הסכמה ציבורית נרחבת למסקנותיה העתידיות, יש לחשב היטב את מי ממנים כחברי ועדה וכמה חברים יכהנו בה.

*כאשר מוטלת משימה, יש לדבוק בה, להקשיב ולמלא את המתבקש ולא להידרש לפניות אישיות.

*יש להיצמד לאמת, לא להתחשב בתגובתו של קהל היעד ולא לנסות לענות על ציפיותיו.

*יש להיזהר בלשון הרע ובדיבור רע. אלו הם בחזקת "ברית כרותה לשפתיים", כלומר מילים יוצרות מציאות ואל תפתחו פה לשטן. שמרו על לשון נקייה.

*חוסר אמון והיעדר הכרת הטוב, כמוהם כנאצה. העיוורון וההסתייגות מהטוב שבדרכנו יום יום, לא יביאונו למחוזות של שפע אור ורווחה.

*אי- הפקת לקחים והסקת מסקנות, הינם שורש הרע והחטא.

העובדה שהאסון הגדול של חטא המרגלים ומה שבא בעקבותיו, הינם הפירות הבאושים של שיפוט רע, מוטעה ושלילי, איננה מקרית. כל חיינו רצופים באירועים תלויי פרשנות והסתכלות. אדם הרואה חיובי ודן לכף זכות, יחייה בשמחה וייהנה מחלקו – יהיה אשר יהיה. לעומתו, הביקורתי והפסימיסט, שלא נעים בחברתו, ויקרא לעצמו ריאליסט, יחיה בעצבות, בדידות ואיום מתמיד שדברים רעים מתרחשים ויתרחשו.

לא פשוטה סוגיה זו וההחלטה מה להיות מורכבת ולא תמיד בשליטתנו. וינסטון צ'רצ'יל אמר בחוכמתו: "פסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות. אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי".

תפישות חיים, התנסויות בעבר הקרוב והרחוק, כל אלה ועוד יעצבו את התבניות בהן אנו תופשים את המציאות שלנו כבני אדם.

 

סיום

מילים: נתן אלתרמן
לחן: מיקי גבריאלוב

יש אדם רואה הכל באור ורוד ורוד
זה לא טוב אומרים כולם אפילו רע מאוד
יש אדם רואה הכל באפלה קודרת
זו אותה המחלה רק בצורה אחרת

אל תרכיבו משקפיים
לא קודרות ולא שמחות
הסתכלו נא בעיניים
בעיניים פקוחות

אל תאמרו אנחנו עוד בארץ רק מיעוט
דווקא פה אולי מוצדקת האופטימיות
אל תאמרו ציון רקדי ומזמורים הנעימי
דווקא פה מוצדק מעט הרגש הפסימי

אל תרכיבו משקפיים…

ידיעות והסברות קבל מן העתון
אך אצלנו בוא קבל זריקה של מבסוטון
את הרע צריך לראות כדי להלחם בו
על הטוב צריך לשמור בכדי להתנחם בו

אל תרכיבו משקפיים…