הדרמה שהתחוללה בחדר הניתוח בהדסה עין כרם, כששני צוותי מנתחים נלחמו על חייו של רפאל – היתה יוצאת דופן, אך הוכיחה את עצמה: חייו של החייל בן ה-21 ניצלו לאחר שהגיע במצב קשה וסבל מאיבוד דם מאסיבי. בשטח, כאשר נפצע, אף איבד את הדופק. לצוותי הכירורגיה, המרדימים וצוות חדר הניתוח בהדסה היה ברור שזו הולכת להיות משימת הצלה מאתגרת – והם התנפלו עליה בכל הכלים, הידע והניסיון.
סמ"ר רפאל, צלף מחטיבת גבעתי המתגורר בראש העין, היה בכוחות הראשונים שנכנסו לעומק רצועת עזה עם תחילת התמרון הקרקעי. במשך יותר משישה חודשים רפאל וצוות הלוחמים ביצעו משימות מבצעיות רבות. "בכניסה הראשונית לעזה הייתה התרגשות", הוא מספר, "היה גם פחד, אבל זה רק דרבן אותי עוד יותר לבצע את המשימות על הצד הטוב ביותר. התפקיד שלי כצלף הוא להיות העיניים של הפלוגה – לשמור על חברים שלי בזמן התקפה וגם כשהם ישנים אני תמיד על המשמר. מדובר על שעות של מארבים שבכולם אתה צריך להיות ערני כל הזמן, זה שוחק אבל מתגמל".
באחת המשימות נדרש הכוח להיכנס לשכונת ג'באליה, כשתפקידו של רפאל היה להתמקם בעמדת הצלף ולחפות על הציר. "צריך להבין, המקום שורץ במחבלים – הדריכות בשיא ואני בעמדת הצלף. העין שלי בכוונת כל הזמן ואני שומר על חברים שלי כי זו משימת חיי", הוא מספר.
רפאל חיפה על הכוח ואז לפתע שמע קול נפץ חזק: "שמעתי בום מטורף ועפתי אחורה מההדף. נורתי על ידי צלף שירה כדור גדול, כדור 0.5. חבר שלי השאיר אותי ער, עד שהגיע החילוץ".
בזמן שמתנהל קרב יריות מתמשך בין הכוח למחבלים, חבריו הלוחמים החלו לפנות את רפאל מהאזור כשהוא מדמם באופן מאסיבי. "כל זמן הפינוי הייתי בהכרה מעורפלת. חשבתי שאני צורח את נשמתי מכאבים' אבל אחרי זה סיפרו לי שלא הצלחתי להוציא קול. איבדתי הרבה מאוד דם וכבר בשטח נתנו לי כמה מנות דם כדי לייצב אותי".
בשטח, בזמן שנאבקים על חייו, נשמעה הצפירה של ערב יום הזיכרון ובאותם רגעים רפאל איבד את הדופק לכמה שניות: "אלה היו רגעים קריטיים, הייתי בין חיים למוות". במצב קשה' הוא פונה במסוק אל בית החולים הדסה עין כרם והוכנס לניתוח חירום. "הגעתי להדסה ותוך שניות בערך עשרים אנשי רפואה רכנו מעליי. הם הצילו לי את החיים".
פרופ' אלון פיקרסקי, מנהל האגף הכירורגי בהדסה שניתח את רפאל, מתאר: "רפאל הגיע אלינו במצב קשה מאוד, עם פגיעה בצד השמאלי של החזה, פצע פתוח בבית החזה, שברים בצלעות ודם שנזל בחלל הבטן, מה שסיכן את חייו. מנות הדם שקיבל בשטח הצליחו להשאיר אותו יציב יחסית עד להגעה להדסה".
בניתוח החירום, פעלו שני צוותים שונים, שטיפלו בו זמנית בפגיעה הנרחבת של רפאל: האחד פרופ' מיקלוש באלה, מנהל יחידת כירורגיה דחופה וטראומה בהדסה עין כרם עם פרופ' אורי ולד, מנהל היחידה לכירורגית חזה זעיר פולשנית שטיפלו בפגיעה בבית החזה; והצוות השני של פרופ' פיקרסקי וד"ר דיאנה פנחסוב, רופאה בכירה במחלקה הכירורגיות, שטיפלו בפגיעה שבחלל הבטן.
"בזמן שפרופ' באלה ופרופ' ולד טיפלו בבית החזה, אני וד"ר פנחסוב טיפלנו בפגיעה הבטנית החמורה – הטחול היה מרוסק לחלוטין ונאלצנו לכרות אותו", מספר פרופ' פיקרסקי.
ד"ר פנחסוב מוסיפה: "בזמן הניתוח היה דימום מאסיבי מחלל הבטן ומאזור הריאות בשל הפגיעות החמורות מהן סבל רפאל. לאחר שהוצאנו את הטחול וניקזנו את בית החזה, רפאל הועבר להתאוששות שלאחריה עבר גם השתלת עור נרחבת באזור הפציעה".
לאחר שעבר ניתוח פלסטי להשלמת העור על ידי צוות כירורגיה פלסטית, מצבו של רפאל המשיך להשתפר. "השיקום שלי מהיר, כל יום שעובר אני מרגיש שיפור וזה הרבה בזכות הסביבה התומכת שלי, חברים, משפחה והצוות הרפואי המדהים בהדסה – האחיות והאחים שעושים פה עבודה מסורה, והרופאות והרופאים המקצועיים, הם כולם ביחד הצילו לי את החיים". עם שחרורו מבית החולים אמר פרופ' פיקרסקי כי הוא מאמין שרפאל יוכל לחזור לשגרת חייו, כפי שהייתה לפני הפציעה: "רפאל הגיע אלינו במצב קשה מאוד, הוא עבר ניתוח מורכב מוצלח והוא יוצא מבית החולים על הרגליים. אני צופה שאחרי התאוששות ושיקום מלא רפאל יבריא לחלוטין ויוכל לחיות חיים רגילים".
